המודעות
21. חברי בדעה כי לא נתקיימו במערערים יסודות העבירה לפי סעיף 14ב(א), משום הסתמכותם הלגיטימית על עמדת הרשויות כלפי הוויסות ועל גיבוים אותו ומשום היעדר ראיות מספיקות לכימוי הנזק. עמדתי בשני הנושאים שונה בתכלית. באשר למעורבות הרשויות, אין בה – לדעתי – כדי לנטרל את מעשי העבירה שנעשו על-ידי המערערים. ובאשר לכימוי הנזק, די – לדעתי – ביצירת פוטניאל של נזק הנוצר על-ידי התנהגות המערערים, ואין צורך בכימויו. אבהיר עמדתי בסוגיות אלה:
--- סוף עמוד 482 ---
= 482 =
22. בשלהי 1981, תחילת 1982, חדרה והתחדדה אצל המערערים המודעות כי הם עלו על דרך-לא-דרך וכי הוויסות צובר תאוצה בלתי נשלטת וגלומות בו סכנות לבנקים ולמשק. הנתק בין שערי המניות ומחירן בשוק לבין ערכן הכלכלי והפער ההולך ומתרחב בין מחיר המניה לערכה הכלכלי היה ידוע למערערים כמו לכל בר-דעת (דברי חברי בסעיף 234(ב) לפסק-הדין). לעניין המודעות מאמצת אני את דברו של חברי בסעיף 235(ד), באומרו:
"על-פי ההנחה שנקבעה בהכרעת הדין ושהיא בסיס גם בדיון לפנינו, המודעות לסכנה הרובצת לפתחם של הבנקים ויציבותם בשל ויסות המניות הצובר תאוצה בלתי נשלטת, נוצרה בראשית שנת 1982" (ההדגשה שלי – ט' ש' כ').
מודעות זו מוצאת את ביטוייה בשלל אמרות ומובאות מפיהם של המערערים ושל בכירי מערכת הרשויות השלטוניות הנוגעות בדבר, שהובאו בהרחבה בפסק-דינו של בית-המשפט קמא ובפסק-דינו של חברי, השופט ד' לוין, ולא אוסיף לצטט. מהי אותה "סכנה הרובצת לפתחם של הבנקים ויציבותם בשל ויסות המניות הצובר תאוצה בלתי נשלטת", שחדרה לתודעת הבנקאים? זוהי מודעות לטיב מעשיהם ולאפשרות גימת התוצאה הקשה האורבת בפתח כתוצאה מן הוויסות, שלדעת חברי – שאינה מקובלת עליי – מצריכה כימוי הנזק, שלא הוכח. בטרם אתייחס לנושא זה, אביא בתמצית את ההתפתחות וצפונותיה.
המערערים עיצבו ויישמו את מדיניות הוויסות באמצעות התערבות במכאניזם של ביקוש מרצון והיצע מרצון למניותיהם באמצעות שימוש במנגנוני ייעוץ השקעות ושיווק מניותיהם. הם העלו את שערי מניותיהם לממדים מנופחים, ויצרו נתק בין ערכן הריאלי לבין ערך השוק שלהן. הם הבטיחו למעשה למשקיעיהם תשואה חיובית מתמשכת, ובכך יצרו צורך בקליטת היצעי מניותיהם במימון עצמי. הם היו מודעים לכך שהמשכה של מדיניות זו תחזק את האמונה בקרב ציבור המשקיעים בדבר התשואות החיוביות המתמשכות של מניותיהם. הם היו מודעים לכך שיהיה עליהם בזמן כלשהו להפסיק את הוויסות. הם היו מודעים לכך שבהיעדר סיוע ממשלתי לא יהיה ביכולתם להמשיך בו או להפסיקו, וכי כל דחייה בהפסקת הוויסות מובילה להגדלת היקף הפגיעה בערך מניותיהם שתתבטא עם הפסקת הוויסות. הם היו מודעים לכך שדחיית הקץ תגדיל את הפגיעה באמון הציבור בהם, דבר הטומן בחובו סכנה של ריצה אל הבנקים, משיכת פיקדונות, תביעות בגין הפערים בין ערך המניות ומחין והגדלת הנטל הכלכלי שיוטל עליהם אם ייאלצו לרכוש את מניותיהם. כל אלה חבקו בחובם מודעות ברמת ודאות גבוהה לפגיעה ביכולתם לקיים את התחייבויותיהם.