39. במישור המחשבה הפלילית הועלתה הטענה לאי-גיבוש מחשבה כזו על-ידי המערערים, שכן אותה מחשבה עצמה הייתה מנת חלקן של הרשויות שעודדו או לא מנעו את המשך הוויסות. אין מקום לטענה זו הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית. על הבחינה העובדתית עמדתי בהרחבה, ומן הבחינה המשפטית צריכה בדיקת התגבשות יסודות העבירה אצל המערערים להתמקד בהם עצמם. משהוכח היסד הנפשי אצלם, אין חשיבות לשאלה מה היה היסוד הנפשי אצל אחרים. העובדה כי הרשויות לא היו מסוגלות לנהל מערכות מורכבות, לשתף פעולה בינן לבין עצמן ולהביא לטיפול מערכתי בתופעות לא רצויות, אין בה כדי לפטור את מי שעובר עבירה מהאחריות למעשיו. הבנקאים היו מודעים למעשיהם, לנסיבותיהם ולאפשרות שתיגרם התוצאה האסורה, והם המשיכו ללכת בדרך שהיה בה כדי לפגוע ביכולת העמידה של הבנקים בהתחייבויותיהם. ההישענות על מעורבות הרשויות כדי להיחלץ מן העבירה היא הישענות על קנה רצוץ.
40. אין מקום לטענה כי כוונת הבנקים וכוונת הרשויות עלו בקנה אחד. הרושם הברור העולה מן החומר הוא, כי כוונת הרשויות הייתה למצוא דרכים לסיים מצב ביש שפעילות הבנקים גרמה לו, נעשתה מודעת לו והמשיכה בו על-אף זאת. חשיפת הוויסות על-ידי הרשויות הייתה בשלבים, טיפין טיפין, בלי שזכו לשיתוף פעולה מלא מצד הבנקים. קבלת המידע על אודות הוויסות מעולם לא הייתה בשיטת "דחיפת" האינפורמציה מהבנקים לרשויות, אלא בשיטת "משיכת" האינפורמציה על-ידי הרשויות מהבנקים, וזאת למרות היעדר רצון לשיתוף פעולה מצדם. מעבר לכך, הבנקאים מעולם לא נקטו שום יוזמה עצמאית שהיה בה כדי להביא להפסקת הוויסות או למיתונו.
מאידך גיסא, ניסיונות ראשוניים שעשו הרשויות (דוגמת תכנית הרשת) לא זכו לעידוד מצד הבנקים ונותרו עקרים (לעניין זה ראה דבריו של שר האוצר דאז, מר ארידור, בעמ' 5384; המערער, מר אלי כהן, בוועדת הכספים מסמך ת/415 ובפרוטוקול עמ' 18864; עדותו של מר וינשל, עמ' 20890 והתבטאויות רבות נוספות).
41. בסופן של בדיקה, שקילה ומדידה יכולה אני לומר בוודאות מלאה, מתוך
--- סוף עמוד 493 ---
= 493 =
התרשמותי מכל החומר הרב שעיינתי בו, כי הבנקאים היו הכוח היוזם והמניע, והרשויות – הגורם הפאסיבי; הבנקאים היו הגורמים לדליקה, והרשויות – מכבי האש הבלתי יעילים; הבנקאים היו המוליכים, הרשויות נגררו אחריהם. זריקות העידוד שניתנו על-ידי הרשויות לא הועילו למנוע את הצפוי, שהוא המשבר הגדול שעלה למשק מיליארדי דולרים. אין במעורבות השלטונות – הראויה לכל גנאי – על כל גווניה ורבדיה כדי להושיע את המערערים ביום הדין.