--- סוף עמוד 299 ---
"מהי תכלית החקיקה על-פי השיטה הפרשנית התכליתית ? תכלית החקיקה היא המטרה אשר דבר החקיקה מגשימה. אלה הם האינטרסים הנאבקים על הבכורה, ואשר הפשרה ביניהם עומדת ביסוד החקיקה" (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה (נבו, תשנ"ג) 148; ההדגשה שלי - ד' ל').על-כן אתמקד בבחינת תכלית זו כפי שהיא משתמעת מסקירת התפתחות הדין אצלנו בסוגיה זו במרוצת השנים, וכפי שניתן להסיקה מניסוח הסעיף עצמו, מהגיונו ומהתוכן שביקשו לצקת בו יוזמיו..70חיסיון דומה לזה שבסעיף 14 חל אצלנו, עוד קודם להמלצותיה של ועדת סלמון ולחקיקת חוק ועדות חקירה, בסעיף 538 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, שזו הוראתו -"שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר, ושום דין וחשבון של ועדת חקירה, לא יתקבל כראיה במשפט, אלא אם הועמד הנידון לדין על עדות שקר שמסר לאותה ועדת חקירה" (ההדגשה שלי ד' ל').בצה"ל נהוג כי חוקר מצ"ח או קצין בודק מקבלים לעיונם את כל חומר החקירה שנאסף על-ידי ועדת החקירה והם רשאים להשתמש בו לצורך הבדיקה שהם מבצעים, אולם"שום דבר שהושמע" כאמור במהלך חקירתה של ועדת חקירה לא יוכל להתקבל כראיה במשפט. דא עקא, שעל-פי הגישה הנוהגת בצבא מותר ומקובל לעשות שימוש עקיף בחומר שהגיע מוועדת החקירה..71בבג"צ 380/76 שרה וישניץ ואח' נ' שר הבטחון ואח' [6] עמד בית-משפט זה על מטרתו של סעיף 14, אגב אורחא. באותו עניין ביקשו הוריו של חייל מבית הדין הגבוה לצדק להורות לפרקליט הצבאי הראשי על חידוש חקירה בעניין מות בנם, או על מינוי ועדת חקירה לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי.בין יתר טענותיהם של העותרים נטען כי העדויות אשר יינתנו לפני ועדת החקירה יוכלו לשמש ראיה אם יוחלט להעמיד מישהו לדין בגין מסירת עדות שקר לפני ועדת החקירה. השופט (לימים הנשיא) לנדוי דחה טענה זו בקובעו:"...למרות הבדלי הניסוח בין סעיף 538 והסעיף המקביל (סעיף 14) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, שאותו הזכיר מר ברטוב לשם השוואה, התוצאה היא אחת על-פי שתי הוראות חוק אלה: המטרה היחידה שלשמה מותר להשתמש בראיות, שנגבו בחקירה, לאחר מכן במשפט היא לצורך משפטו של עד על שבות שקר במהלך החקירה ולא בשום משפט אחר. בשני החוקים הללו היתה מגמת המחוקק שראיות, אשר נתקבלו בהליך החפשי יותר של החקירה, לא יהיו למישהו לרועץ בהליך שיפוטי רגיל, המתקיים אחרי החקירה" (שם, בעמ' 737).