פסקי דין

עפ 2910/94 יפת‎ ‎נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 353 - חלק 54

28 פברואר 1996
הדפסה

--- סוף עמוד 308 ---

לדין בשל אותה עבירה, קמה לכל אדם שמסר עדות לפני ועדת החקירה, בין שהוא חשוד בביצוע עבירה ובין שהוא עד רגיל, הזכות שעדות שמסר בוועדת החקירה לא תשמש ראיה בהליך משפטי. לפיכך, משהעיד אדם לפני ועדת חקירה ואחר כך נקרא למסור עדות במשטרה באותו עניין, יעמיד אותו החוקר המשטרתי על זכותו, קודם מסירת העדות, במובן זה שייאמר לו כי בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק ועדות חקירה הינו רשאי שעדות שנמסרה על-ידיו לפני ועדת החקירה או לפני אוספי החומר מטעמה, לא תוגש כראיה בבית המשפט. נחקר יהיה רשאי להודיע כי הוא מבקש שלא להתייחס לעדותו לפני ועדת החקירה. ויתרו העד או החשוד על זכותם זו - ניתן לחקור אותם על דברים שמסרו בוועדת החקירה, ניתן לאמץ את עדותם לפני הוועדה אל עדותם במשטרה בדרך של "אינקורפורציה", ניתן להגיש את עדותו כראיה במשפט (בכפוף לכלל הפוסל עדות שמיעה)..85מדוע כה חשוב הוא של נחקר תיוודע זכותו לחיסיון לפי סעיף 14 לחוק? הטעם הוא בכך שללא אותה מודעות נתקשה לקבוע אם נחקר שלא הפעיל את החיסיון והשיב לשאלות ויתר מרצון, באמת ובתמים, על החיסיון. האומנם יש בעצם אמירת הדברים, ללא המודעות, ללמד שוויתר על זכותו, בין שרצה להפליל עצו ובין שסבר שאין בתשובותיו כדי להפלילו, או שמא נאמר שהנחקר כלל לא ידע על החיסיון וכלל לא עלה על דעתו לוותר עליו? .86ככלל, משהועמד הנחקר על זכותו לפי סעיף 14 במשטרה, ולמרות זאת "אימץ" את עדותו מוועדת החקירה במלואה או השיב על שאלות ה"מעמתות" אותו עם דברים שאמר לפני ועדת החקירה, תתפרש התנהגותו כוויתור על הזכות לחיסיון - ויתור שיכול שיעשה בדיבור, בהתנהגות או בכתב. השופטת המלומדת הביאה בהחלטתה מספר דוגמאות שבהן לדעתה נעשה ויתור של העד על החיסיון. כך למשל נחקר בוועדת החקירה, המתייחס בהרצאה פומבית שנתן מרצונו ומיוזמתו לדברים שאמר לפני ועדת החקירה ומאמץ אותם, הופך את העדות לפני הוועדה לדברים שאמר במקום אחר, והעובדה שבדבריו הסתמך על כך שהיו אלה דבריו בוועדה בתוספת שהם נכונים, אינה הופכת את הדברים שהושמעו לבלתי קבילים (ראה עמ' 42להחלטת הביניים). די לי אם אומר כי אינני נדרש בהחלטה זו לסקור את מיגוון המצבים שיתפרשו כוויתור. זאת אשאיר למקרים העתידים לבוא לפני בית המשפט, שייבחנו לגופם.אולם רואה אני לעמוד על נקודה אחת חשובה: ויתור צריך שייעשה מתוך מודעות לחיסיון. כוחו של הוויתור יפה רק כאשר מי שעלול להיפג אכן מודע לזכותו. נאשם שאימץ את עדותו בוועדת החקירה בדרך של "אינקורפורציה" חלקית או מלאה כאמור, בלי שידע כי אינו חייב בכך, לא יוחזק כמי שוויתר על החיסיון אלא כמי שמחמת שלא היה מודע לזכויותיו עשה את הנדרש ממנו בהיותו סבור שמחובתו לספק תשובה.הליך משפטי בסעיף 14.87אשר למונח "הליך משפטי", התמקדה המחלוקת בשאלה אם מונח זה כולל את

עמוד הקודם1...5354
55...230עמוד הבא