--- סוף עמוד 310 ---
ועדת החקירה או לפני אוסף החומר מטעם ועדת החקירה על דרך "האינקורפורציה", מעוניין שעדותו תיגבה בדרך זו. יש להניח כי עד כזה, גם כשהיו מעמידים אותו על זכות החיסיון העומדת לו, היה מוותר עליה.הערכתי זו דומני תתאשר בדוגמאות הבאות המובאות מתוך פרוטוקול הדיון באשר לעדויות שנתקבלו בדרך "האינקורפורציה" או בעדויות שבהן נעשתה הפניה לעדות שניתנה פני ועדת החקירה ואשר חדרה אל תוך המשפט הנוכחי בדרך "החלחול". עדים שניתן היה לראות בהם "ניטראליים" וחסרי עניין אישי בתוצאה נתנו להבין שהחיסיון אינו מעלה או מוריד מבחינתם, ואילו עדים שהפכו לנאשמים במשפט דנן הסתייגו מהמשמעויות העולות מדברים שהשמיעו לפני ועדת החקירה ושהוגשו לבית המשפט במקרה דנן, אם על דרך "אינקורפורציה" ואם על דרך חלחול. הדברים ידברו בעד עצמם.דוגמאות לעדות מהמין הראשון.90כאלה ניתן למצוא בחקירה הנגדית לעד התביעה יעקב גדיש, בעדותו מיום 15.10.91, שלא התנגד להגשת עדותו לפני הגב' הקר, אוספת החומר בוועדת בייסקי, ולהגשת עדותו במשטרה (ראה פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בעמ' 2748). כך נהג, למשל, העד אריה מינקביץ' במשטרה (ת/348):"אני מאשר שזה הודעתי שניתנה לפניהם (הכוונה לאוספי החומר - ד' ל') ואני מסכים שתהווה חלק מהודעה זו".דוגמאות לעדות מהמין השני.91כאלה ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של רואה החשבון דן בבלי מיום .3.5.92פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בעמ' 15315:"ש: מר בבלי אם אני מבין נכון אישרת בהודעתך לפני השופט זיילר בעמוד . . .3כמעט באמצע העמוד אתה אומר כך: 'בתשובה לשאלה ספציפית אני משיב כי אילו היינו מודעים לאספקט הויסותי של ההחלפות עם בנק דיסקונט היה מקום להביא עובדה זו במאזן'.קודם כל זה נכון מה שכתוב?".או בחקירה נגדית שנערכה לנאשם מר אהרון מאיר ביום 5.10.92בעמ' 22499לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי:"ש: ואני מצאתי לזה בטוי גם בפרוטוקול שהוגש כראיה... אבל עכשיו אני רוצה לשאול אותך על הבטוי עצמו. הנה אני מראה לך בפרוטוקול של 9לפברואר 93(פרוטוקול הלקוח מוועדת בייסקי - ד' ל')... בעמוד 340בעדותך לפני ועדת בייסקי אתה מתבטא כך, אני אניח את זה לפניך... כן, מר מאיר השאלה ברורה לך?...".ובעמ' 22545לפרוטוקול:
--- סוף עמוד 311 ---
"ת: אני לא יכול לשים את עצמי במסגרת של ועדת בייסקי באיזה צורה התבטאתי שם ועובדה היא וזאת היתה המציאות שקיבלתי את מלוא התמיכה... ש: טוב. יש לנו את הניואנס הזה בין דבריך כאן לבין מה שאני מציע לך שהיה בעדותך לפני ועדת בייסקי...".ובחקירה נגדית שנערכה לנאשם מר רקנאטי מיום 8.7.92:"ש: בהודעה שלך ת/ 128(הכוונה להודעתו במשטרה שהוקראה לעד במהלך הדיון - ד' ל') מתאריך 8.12.86הציגו לך את עמדתך בפני דבריך שאמרת קודם לכן לפני ועדת בייסקי, ואמרו לך כך (ציטוט - ד' ל') אני מבקש אני לא מבין כיצד התשובה הזאת היא מענה או שהיא מסבירה את הציטוט מפיך כמה שורות קודם לכן...ת: תראה, אם כך אני חייב להסביר משהוא. אני מודה שלא חשבתי שועדת בייסקי היא חלק מהמשפט הזה,... אני אמרתי דברים שהם היו נכונים וכך חשבתי גם באותה עת ואני הרחבתי דברים מסויימים שלא הייתי בטוח בהם. כאשר באתי למשטרה נתבקשתי להסביר את אותם הודעות... אבל כשבאתי להסביר את אותם ביטויים שאני אמרתי בועדת בייסקי, אני הסברתי וכך באמת חשבתי בועדת בייסקי שהכוונה היא היפוטטית על העתיד ולא שאלה באותו רגע..."..92נדמה לי כי לו היו הנאשמים מודעים לזכותם שלא לאמץ את עדותם מוועדת בייסקי אל עדותם במשטרה בשום דרך שהיא של "אינקורפורציה", היו, חלקם לפחות, עומדים על זכותם שלא להתייחס לעדותם מהוועדה ונמנעים מן העימות שנוצר במהלך חקירתם במשטרה..93הלכה היא מלפנינו כי, ככלל, בחשיפתו של שופט לראיה פסולה אין כדי להביא בהכרח לביטול הרשעה, אף אם מדובר בראיה אשר אינה נטולת רלוואנטיות לנקודות השנויות במחלוקת במשפט (סעיף 56 לפקודת הראיות [נוסח חדש] , ועניין אבוטבול [5] . יצוין כי הנחה זו מקובלת הן על דעת הרוב והן על דעת המיעוט בפסק הדין הנ"ל. המחלוקת שם נסבה סביב השאלה מהן הנסיבות שבהן יוחזק שופט כמי שהושפע מראיה בלתי קבילה באופן שצריך לפסול את פסק-דינו).לדברי השופט בך בעניין אבוטבול [5] , בעמ' 505:"הגורמים העיקריים שאותם יש לשקול במסגרת הבחינה אם היה בהבאת הראיה הפסולה לפני השופט כדי להשפיע עליו ולחזק את שכנועו באשמת הנאשם, הם: מידת הרלוואנטיות של הראיה הפסולה, ומשקלן המצטבר של יתר הראיות בתיק".ולגישת דעת המיעוט של השופט חשין -