--- סוף עמוד 326 ---
.2עקב בעיות מיסוי גיוס מוגבר של הון עצמי שיביא להשקעתו בנדלן ובחברות בחו"ל..3ויסות מסיבי עשוי להשפיע על המדיניות המוניטרית..4נוצר תיאום יתר בין הבנקים הן בעיתות שפל והן בעיתות גאות..5עשויים להווצר סיכונים למערכת הבנקאית כולה, ובעיקר לבנקיםהבינוניים".לאחר שסקר את התועלת והנזק שבוויסות מציע מר ברונפלד, שבקיאותו בנושא רבה, פתרונות אפשריים כדלהלן:" .1פתרון כלכלי - עיקור הויסות....2אמצעים מינהליים - הסכם ג'נטלמני או אחר לשם שינוי כללי המשחק. יש לזכור שעצם הטיפול בבעיה עלול לגרום למשבר. קיימת תחושה בשטח שאם ייעשה משהו לקראת פתרון, עשויה לבוא עקב כך התמוטטות וכמובן ללא פעולה אנחנו גם כך עשויים לגלוש לבעיות".יושב-ראש הישיבה, מר ארנון, הודה לברונפלד על הצעתו המאלפת והעיר שהוא התחזק בדעתו כי הבעיה אינה עצם הוויסות, כי אם ממדיו. הוא מבקש התייחסות להצעה בדבר טיפול הדרגתי בבעיה.אחד המשתתפים בישיבה (מר מילוא) העיר את הדברים הבאים:"דברי מר ברונפלד היו למעשה סימפטומטים לפעולה שנוצרה על ידי השלטונות - בנק ישראל והאוצר. נגד הנהגת צעדים מינהליים לפתרון הבעיה. לשום בנק לא יתנו ליפול, ובוודאי לא עקב הויסות. החשוב הוא כי הבנקים יודעים זאת היטב".בסיכום הדיון משיב מר ברונפלד ואומר:"את הדעות וההשגות אני מציג באופן פרטי. סבור שנושא הויסות היה צריך לקבל טיפול מוקדם בהתחלת קיום התופעה. זהו מקרה קלאסי של נושא שנפל בין מספר גופים - הממונה על שוק ההון, המפקח על הבנקים, הרשות והבורסה. למפקח על הבנקים יש תפקיד כפול - הוא מעונין גם בבנקים בעלי הון עצמי גבוה. קשה לחזות התמוטטות, אך יש לזכור ששום קטע במערכת הזו לא צמח בשיעור מדהים של % 40ריאלי לשנה, וזה לכשעצמו אומר דרשני. בקשר לשאלת מר ארנון - כדי למנוע עליית מחיר יש צורך במלאי גדול של סחורה, ואולי הפתרון לכך יהיה תשקיף פתוח של הבנקים, כך שהם יוכלו תמיד למכור".תצוין הערתו הסופית של מר ברונפלד כי:
--- סוף עמוד 327 ---
"לכשיתגבשו הצעותיו של מר מושכל הם יובאו לכאן. בבואנו לטפל בבעיה יש לזכור כי עלינו להגן לא רק על המשקיעים בכוח, אך גם על אלה הקיימים עכשיו לבל יינזקו"..115לסיום קטע זה בהתייחסות הרשויות לסוגיית ויסות המניות הבנקאיות, בין היתר בהקשר לאיגרות החוב הצמודות, אצטט מתוך נ/251ל, שהוא תרשומת מישיבת ועדת שוק ההון שהתקיימה ביום .6.12.81באותה ישיבה הובעה דאגה מהירידה הנמשכת ברכישת איגרות חוב צמודות והועלה החשש שמא מדיניות השיווק של איגרות החוב לא תצליח. הוצע לווסת את איגרות החוב ובכך להעלות את התשואה ולהגדיל את הביקוש לצמודים. על כך אמר את דברו יושב-ראש הרשות לניירות ערך מר ויינשל כדלהלן:"...לא ניתן לנתק את הוויסות של צמודים מהנעשה בשאר המסגרות. בגלל אי מכירת צמודים מתפתחות מסגרות פחות רצויות כמו תוכניות חסכון יקרות. המטרה העיקרית של פעילות בנק ישראל בבורסה היא החייאת השוק על מנת להוזיל, בסופו של דבר, את עלות גיוס החוב הממשלתי וליצור כלים לרפורמה בשוק ההון. הוא הסביר כי חוסר היכולת למכור צמודים, הנמשך קרוב לשנה, מעורר את האוצר לחפש מקורות גיוס אלטרנטיביים, שהם, בדרך כלל, פחות רצויים... לא ניתן להמתין עד שיתוקנו העיוותים בתחום הוויסות של מניות בנקים ופת"ם ויש להחזיר את המשקיעים לשוק הצמודים - הדרך הטבעית והנכונה מבחינה שיווקית לעשות זאת היא באמצעות ויסות פעיל יותר".והגברת גליה מאור, לימים המפקחת על הבנקים, מעירה שאין תחליף באותה עת לוויסות איגרות החוב הצמודות כאמצעי לעידוד הביקוש.מר ויינשל הוסיף ודיווח על דיון שהוא עומד לקיים עם שר האוצר בקשר להגברת מעורבות בנק ישראל בקביעת התנאים של כל סוגי החיסכון, ובעקבות דבריו הוחלט להמשיך במדיניות הוויסות (של איגרות החוב הממשלתיות) שעליה הוחלט עוד ביולי 1981, ולפעול במגמה שמחירי הצמודים לא יפגרו אחרי עליית המדד; אם יימשכו הביקושים יש למכור בבורסה תוך עליית שערים; ניתן רכוש צמודים בסכום של עד חמש מאות מיליון שקלים נוספים, לשם השגת יעדי הוויסות..116הנה כי כן, בשנת 1981עדיין אין פתרון ולא מוצע הסדר שיתקן את העיוותים בתחום ויסות המניות הבנקאיות. יודגש, כי לא מדובר על הפסקת הוויסות של המניות הבנקאיות, אלא על תיקון עיוותים באותה מדיניות. לכך הייתה התייחסות עוד במרוצת השנים 1979-1980, ושום דבר ממשי לא נעשה בהקשר הזה. מה שלמדים אנו לדעת מהדיונים בבנק ישראל במרוצת שנת 1981הוא כי המדינה הייתה בהתמודדות עם המניות הבנקאיות ועם נתיבי השקעה אחרים במאמציה לגייס הון מן הציבור.בנסיבות שהתקיימו אז העדיף האוצר להיעזר בבנקים בגיוס ההון תוך השלמה עם מדיניות הוויסות של הבנקים, אך מאידך גיסא המשיך האוצר, באמצעות מינהל מלוות