--- סוף עמוד 332 ---
ככל שמדובר בבנק לאומי אפנה למכתבו של ד" מ' חת, יושב-ראש הבורסה לניירות ערך, אל מר יפת מיום 17.3.82(ת/31). זהו סיכום לשיחה שהתקיימה בין השניים ושלפי רישום בכתב-יד של מר יפת משקף את תוכן שיחתם. וכך נאמר באותו סיכום:" .1בתנאים הקיימים במשק - אינפלציה מהירה וקיומם של מכשירי השקעה צמודים - אין אפשרות לוותר לחלוטין על התערבות גופים קשורים במסחר במניות הבנקים..2יש להגביל התערבות גופים קשורים להשגת המטרות הבאות:(א) מניעת תנודות שערים חריפות מיום ליום.(ב) הבטחת תשואה ריאלית צנועה לאורך זמן....3יש להמנע מלכלול הוראות קניה ומכירה ... במסגרת ההוראות הכתובותהמוגשות לבורסה (לידר) ...".סיכום שיחה זה מציג את עמדתו העקבית של מר חת לאורך כל הדרך, דהיינו שיש מקום לקיים ויסות, שהוויסות כמכשיר בשוק ההון ובבורסה מקובל ודרוש למטרות מסוימות, אך יש להימנע מעשיית שימוש בוויסות לקידום עיסקאות ספקולטיביות באמצעות מתן הוראות כתובות בשלב הלידר..125סיכום שיחה זה גם מצביע כי כמו אצל מר חת ואפשר לומר בוודאות גם אצל בכירי הרשויות האחרות, המודעות למצב הייתה קיימת אצל מר יפת. מודעות לחוד והסקת המסקנות המתבקשות לחוד.כאמור, היה בכוחן של הרשויות והיה גם בוונתן, לקבוע בכללים ובהוראות מה מותר ומה אסור במסגרת הוויסות, על-מנת שיהיה מבוקר ונעדר סיכונים. אולם חרף התייחסות כזו בהזדמנויות שונות אצל הרשויות הממלכתיות השונות, עד לשנת 1982ועד בכלל, לא נעשה דבר כדי לממש כוונה זו, ואילו מצד מר יפת ובנק לאומי משתמעת מגמה לגיבוש מדיניות ויסות או מדיניות מוניטרית אחרת שתרחיק סכנה ויחד עם זאת תאפשר לבנק גיוס הון בממדים הנרחבים הדרושים. אולם גם מחשבות אלה לא הגיעו לכלל מימוש באותה שנה.תופעה זו אינה מלמדת דווקא על אוזלת יד, אובדן דרך והשלמה עם גורל כלשהו, אלא על ההכרה שבנסיבות שנוצרו, הפסקה מיידית של הוויסות בדרך לא מתוכננת עלולה לגרום להתדרדרות חמורה בשוק ההון, בעוד שאם תתגבש תכנית מוסכמת על הבנקים ועל הרשויות כאחד להפסקה הדרגתית של הוויסות, יימנע זעזוע והכול יסתדר למישרין, תוך שמירה על אינטרס המשקיעים והגנה על יציבות הבנקים. העובדות מזמן אמת כפי שעולות מהראיות מאשרות וממחישות סברה זו..126ביוני 1982פרצה מלחמת שלום הגליל, ובהקשר לכך נתקבל החוק למימון מבצע
שלום הגליל
--- סוף עמוד 333 ---
אשר, כפי שציינתי לעיל, ציין במפורש את שיטת ויסות שערי ניירות הערך ואף איפשר פטורים הנוגעים לויסות המניות. השופטת המלומדת בדרגה הראשונה התייחסה להיטל זה, כיוון שבעצם הטלת היטל שלום הגליל ובמתן פטור מסוים מחובת התשלום למווסתי מניות בנקאיות, היו השלכות מעניינות וחשובות לענייננו. כך נאמר בהכרעת הדין, בין היתר:"שנת 82היתה ככלל שנה של בורסה גואה ומחירי המניות החופשיות הרקיעו שחקים. באוצר היה זה מכבר רעיון 'לצנן את הבורסה' ומלחמת שלום הגליל נראתה כשעת כושר הולמת לכך.בחוק ... ועוד קודם לכן בתקנות שעת חרום הוטל היטל של % 2על פעילות בניירות ערך".בהמשך מתארת השופטת בקצרה כיצד נהגו הבנקים ברכישת המניות ובטיפול במלאי שהצטבר אצלם. הדבר חייב פעולות העברת מלאי המניות בין חברות שונות אשר שייכות או קשורות לאותו בנק ושדרכן נעשה הוויסות. חברות אלה, שקלטו את מלאי המניות והחזיקו בו עד למכירתן מחדש, כונו חברות "מקלט" או חברות "מחסן". בנסיבות אלה נוצרה בעיה הקשורה בהיטל שלום הגליל.על-פי החוק, כל העברת מניות הייתה כרוכה בהיטל של % .2נמצא, שאם הבנק נדרש היה על-פי שיטת הוויסות לחזור ולהעביר את מלאי המניות מחברה לחברה, היה לכאורה צריך לשאת בהיטל כפול של % .4במצבם של הבנקים חיוב היטל זה היה מסכל את התועלת שבוויסות ומשיר את פירותיו. הבנקאים ראו בכך גזירה שלא יוכלו לעמוד בה, וכפועל יוצא מכך סברו כי לא תהיה להם ברירה אלא לחדול ממדיניות הוויסות.מוסיפה השופטת ומציינת כדלהלן:"הבנקים פעלו להעביר את רוע הגזירה. והצליחו לקבל פטור מכפל המס לצורך פעילות ויסות ... בין יועציו של ארידור היו חילוקי דעות בשאלה אם ליתן את הפטור והשר הכריע לטובת מתן הפטור. ארידור פנה לועדת הכספים של הכנסת במכתב (לגביו התבטא בבית המשפט באומרו כי היום לא היה כותב אותו בנוסחו זה) (נ/11ל). במכתב זה ביקש לאשר את הפטור כדי לאפשר פעילות ויסות תקינה. הענין אושר בועדת הכספים וניתנו פטורים מפעולות בין חברות מווסתות. בכך ששר האוצר תמך במתן הפטור על אותן עסקאות 'כפולות' נמנעה הכבדה על הויסות שיכולה היתה לגרום להפסקתו".אכן, מי שהוביל במשרד האוצר את המהלך של מתן הפטור היה היועץ המשפטי, מר אריה מינטקביץ', דעתו היא שהכריעה והשר פעל על-פי עצתו. הוא כתב ליושב-ראש ועדת הכספים, מר ש' לורנץ, את המכתב נ/11ל, שבו מופיעה הפיסקה, שהייתה בסופו של דבר המשכנעת, כי: