לבסוף, אציע כי יורשי אנטואן, יחד, יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת המשיבים 8-1 בסכום של 25,000 ש"ח ומרואן יישא בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דינם בסך של 20,000 ש"ח.
בשולי פסק הדין יצוין כי ביום 21.3.2018 הוגשה בקשה מטעם יורשי אנטואן להגיש מוצג נוסף לתיק המוצגים. בחנתי את הבקשה ולא מצאתי כי יש הצדקה לצירוף המבוקש בשלב מאוחר זה של הדיון בערעורים ומשכך אני סבורה כי דינה להידחות.
ה נ ש י א ה
השופטת ד' ברק-ארז:
1. אני מסכימה לתוצאה שאליה הגיעה חברתי הנשיאה א' חיות לפיה דין שני הערעורים להידחות. עם זאת, אני סבורה כי ההכרעה בין זכויותיהם של האחים לבין זכויותיו של מרואן אמורה להיות מבוססת על סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) ולא על תקנת השוק במקרקעין הקבועה בסעיף 10 לו.
2. מאחר שבמסגרת שני ההסדרים תנאי בסיסי לרכישת עדיפות על-ידי הקונה המאוחר בזמן הוא תום לב, ובו לא עמד מרואן, הרי שלהבדלי הגישות ביני לבין חברתי אין נפקות מעשית בנסיבות העניין. אולם, מאחר שעשויים להיות להם משמעות בהקשרים אחרים אני מבקשת להבהיר את גישתי.
3. בקליפת אגוז, אני רואה את הדברים כך: אנטואן המנוח, הבעלים המקורי של הזכויות במקרקעין שבמחלוקת, מכר את זכויותיו לאחים, שרכשו בכך זכויות אובליגטוריות במקרקעין. עסקה זו לא הסתיימה ברישום, ולכן זכויותיהם האובליגטוריות של האחים לא השתכללו לכדי קניין. רישום זכויותיו של אנטואן במקרקעין על שמה של נדיה, מכוח צו הירושה, לא היה רישום משולל יסוד, שהרי היא הייתה היורשת בדין של אנטואן. אכן, זכויות הקניין של נדיה היו כפופות לזכויות האובליגטוריות שרכשו האחים, אך אין לומר שרישום הזכויות על שמה היה כוזב או שגוי, כשלעצמו. בהמשך לכך, מכרה נדיה – היורשת של אנטואן – את הזכויות למרואן. עסקה זו היא עסקה נוגדת לעסקת מכירת הזכויות לאחים, ועל כן, לשיטתי, חל כאן סעיף 9 לחוק המקרקעין. עמדה זו עולה בקנה אחד, כך אני סבורה, אף עם פסיקתו של בית משפט זה בעבר, שבה נקבע כי סעיף 9 לחוק המקרקעין חל גם כאשר המוכר בעסקה השנייה הוא יורשו של המוכר בעסקה הראשונה (ראו: ע"א 839/90 רז חברה לבנין בע"מ נ' אירנשטיין, פ"ד מה(5) 739 (1991); ע"א 9767/08 קדמני נ' מולא, פסקה 7 (16.1.2011)).
4. לשיטתי, סעיף 10 לחוק המקרקעין אינו המסגרת המתאימה לדיון בתחרות הזכויות במקרה זה משני טעמים. ראשית, הגם שהתנהלותה של נדיה הייתה לא ראויה, אין לומר שהרישום על שמה היה שגוי או משובש כשלעצמו. שנית, הנסיבות המתאימות לתחולתו של סעיף 10 הוא כאשר מי שמבקש להסתמך עליו צריך לגבור על רישום שכבר הושלם לטובתו של צד קודם. וכעת אפרט.