52. שלישית, ומשדומני כי די במפורט לעיל לא ארחיב יתר על המידה – נראה כי התנהלות התובעת מקימה לנתבעת גם תרופות בהתאם לדיני הנזיקין הכלליים, ומדיני עשיית עושר ולא במשפט.
53. ודוק, אף אם לא היתה דעתי נחה כי היו בידי התובעת בסמוך למועד פרעונן של ההלוואות ערובות בנקאיות שסכומן מכסה את מלוא חוב החברה, די בכך שגובה ההמחאה הבנקאית על פי הסכם הההלוואה הראשונה, למעלה מ-1.6 מלש"ח, עולה בעשרת מונים על סכום התביעה השטרית.על הנתבעת מוטל להציג הגנה כנגד סכום התביעה השטרית. הנתבעת אינה צריכה להוכיח כי קיימת לה טענת הגנה המאיינת את החוב החוזי הנטען על ידי התובעת, שהיקפו גדול בהרבה מסכום התביעה השטרית. הטעם לכך הוא משבחרה התובעת לצמצם תביעתה לחוזה השטרי בלבד ולנצל בכך את יתרונותיו, לרבות ביצועו היעיל והמהיר ונטלי ההוכחה הנגזרים ממנו והמיטיבים עימה [ראו ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647] אין היא רשאית להביט לאחור כאשת לוט. אותו פתח שפתחה הפסיקה לנתבע השטרי להעלות טענת הגנה מכוחה של העסקה, אין התובעת יכולה לבוא בו על מנת להשחית הגנה זו. מסקנה זו מתיישבת עם האופן בו פירש בית המשפט העליון את היחס בין החיוב השטרי לחיוב החוזי כמבואר בסעיף 26 לעיל. דהיינו כי ההיתר להעלות טענות הגנה כלפי החיוב השטרי שמקורן בחיוב היסודי אינו תוצר התמזגותם לבשר אחד, ועדיין המדובר בשני חוזים נפרדים, והיא אף ניתנת לדיוק מדברי בית המשפט העליון בפרשת שלשבסקי לפיהם: "השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עיסקת היסוד", ומלשון הנמקתו של אותו בית משפט בפרשת נורדלנד לפיה: "חיוב שטרי יוצר חוב כספי. מקורו הוא באופי החוזי של השטר...מכיוון שכך, חלה הוראת הקיזוז מקום שחיוב כספי אחד או אף שני החיובים הכספיים מקורם בשטר" [כל ההדגשות הוספו]. להשלמת התמונה אפנה לאותם שלושה נימוקים מצטברים שציין בית המשפט העליו בפרשת נורדלנד כ"תופסים אף בדיני השטרות" והתומכים את מסקנתו שם כי יש לאפשר לנתבע להעלות טענת קיזוז מכוח הדין הכללי כלפי שטר, והם "...מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה בשעה שהתחייבות כלפיו הופרה; הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; וחיסכון בהליכים משפטיים מיותרים...". להבדיל מנתבע אשר נגרר אל התביעה שטרית, טעמים אלו אינם יכולים לעמוד לימינו של תובע אשר מלכתחילה בחר מטעמיו שלו לפצל את תביעתו השטרית מתביעתו החוזית, להמנע מהצגת מכלול היחסים בין הצדדים, ולהותיר את טענותיו החוזיות בסכומים העודפים על החיוב השטרי מחוץ לעילת התובענה, להליך אחר שלא ייחסך בכל מקרה.