108. לכן, בימ"ש דוחה הניסיון של התובעת להתבסס על תצהירו של מר ניב כהן לצורך הקניית מעמד מחייב לתוכן ה"תכנית העסקית" שמסר מר ניב כהן לתובעת.
109. כאמור לעיל, די במעשה בי דין שנוצר עקב מחדל התובעת להעלות הטענה לפני בימ"ש בתביעה הקודמת כדי לדחות הטענה בעניין ההתבססות על נספח ב'. אולם בימ"ש, להפיס דעתה של התובעת, נתן דעתו, למעלה מן הדרוש, גם לטעמים הנוספים לפיהם יש לדחות הטענה של התובעת כי יש לראות בתכנית העסקית שמסר מר ניב כהן לתובעת מסמך המתעד התחייבויות עסקיות של הנתבעת ודוחה הטענה.
110. בנוסף, וכאמור לעיל, התובעת ביקשה מבימ"ש זה לפסול חוו"ד של המומחה מטעמו גם בשל מחדלו בעיניה לבדוק טענה זו ולחלופין ביקשה להורות למומחה מטעם בימ"ש לבצע השלמה לחוו"ד ולבדוק טענותיה בעניין זה.
111. לנוכח המסקנה, כי אין לייחס לתכנית העסקית את שמבקשת לייחס לה התובעת הן לגופם של דברים והן עקב מעשה בי דין, הבקשה נדחית.
האם ההתחייבות להכללה ברשת סושימי מקנה לתובעת זכות לפיצוי במסגרת תובענה זו ?
112. התובעת טענה בכתב התביעה בסבב הנוכחי, כי הנתבע כלל במצגיו בעלות בסימן מסחרי בשם "סושימי", מומחיות בסושי ומזון אסיאתי ובניהול מסעדות לממכר סושי ומזון אסיאתי, ובעלות של רשת אחרת לממכר מזון סיני (שהינו שונה לחלוטין) בשם "פיקנסין", וכי בכוונתו להפוך את התובעת לחלק מהרשת של "סושימי" וכן כי בכוונתו להקים ולהגדיל את הרשת על ידי מיתוג מסעדות "פיקנסין" כ"סושימי" ועל ידי כך הגדלת נפח הרשת, אך הדבר לא נעשה.
113. התובעת טענה כי בהמשך התברר לה שהנתבעת, למעט בפרק זמן קצר של חודשים ספורים ממסירת החזקה בדוכן, לא רק שלא הקימה רשת, אלא לא נתנה את הליווי הנדרש מרשת לזכיין שלה, לרבות ייעוץ, הכוונה והנחיה, הדרכות והשתלמויות וכיוצ"ב בכל הקשור בהקמת עסק, תפעולו וניהולו השוטף.
114. התובעת הוסיפה וטענה כי התברר כי בעוד הנתבע עצמו בעל סימן רשום של "פיקנסין" הרי אין כלל בנמצא סימן רשום של "סושימי" ואולם התובעת לא ידעה זאת והסתמכה על הצהרות הנתבע.
115. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי היה ברור לתובעת כי רשת סושימי הינה בהקמה והסניף שתפעיל התובעת בדוכן במודיעין הינו ספינת הדגל של הרשת החדשה וכי הנתבעים מעולם לא הבטיחו כי בכוונתם להפוך את רשת המסעדות "פיקנסין" לחלק מהרשת "סושימי".
116. כמו בעניין טענת התובעת להסתמכות על ה"תכנית העסקית", הטענות לעניין מצגי הנתבעים במו"מ נדונו בהרחבה בפסק הבורר ולא נטען ולא הוכח כי מי מהטענות לגבי המצגים לא היו בידיעת התובעת במועד הגשת התביעה בסבב הקודם.