170. התובעת טענה כי הקניון שב והבהיר כי אין לתובעת כל זכות עצמאית במושכר וזכויותיה שאובות מהסכם השכירות בין הקניון לבין הנתבעת, וכי הואיל וההסכם בין השוכר (הנתבעת) לבין התובעת בוטל עליה לפנות את המושכר לאלתר. התובעת ציינה כי בשיחות בין הנהלת הקניון לבין בעלי התובעת נאמר לאחרון כי הקניון מעוניין להשכיר את המושכר רק לרשת גדולה וידועה, ולא לשוכר "קטן" כמו התובעת, או לרשת מוכרת פחות.
171. ביום 18.8.15 הודיעה התובעת באמצעות ב"כ לנתבעת כי לנוכח עמדת הקניון, והעובדה כי הסתבר שהתובעת לא תוכל להיות במושכר 10 שנים לפחות כמובטח, ניתנה אפשרות לנתבעים לתקן הפרתם באי מימוש אופציית השכירות שלא תאפשר לתובעת המשך הפעלת הדוכן, שאם לא כן יישאו הנתבעים בכל נזקי התובעת. מכתב זה לא זכה לכל מענה.
172. בסופו של דבר ולאחר דין ודברים ותוך מחלוקת בעניין הפינוי ואופן ביצועו מול הקניון, פינתה התובעת את המושכר ומסרה את החזקה בו לקניון.
173. כאמור לעיל, הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי בינה לבין המשכירה נחתם חוזה שכירות ארוך טווח לעשר שנים במסגרתו ניתנו לנתבעת תנאי שכירות מיטביים להפעלת דוכן סושי.
174. כמו כן, נטען כי תוקפו של הסכם הזיכיון שנחתם ביום 30.5.11 הותנה בהסכם השכירות שנלווה אליו מיום 8.2.11 שנחתם בין השוכרת לבין הנתבעת אליו נלווה נספח "א" תנאים מיוחדים, המגדיר את מאפייניו הייחודיים של הדוכן, מטרתו : "הכנת סושי ודים-סאם".
175. הנתבעים טענו כי בד בבד עם החתימה על הסכם הזיכיון והסכם השכירות, חתמה התובעת על נספח ט' להסכם השכירות אשר מחייב ומכפיף אותה, כבר-רשות של הקניון והמחזיקה בפועל של הדוכן, באופן ישיר להנהלת הקניון ולכל הפרה שלא תהיה של הסכם השכירות.
176. מכיוון שכבר קבעתי כי הסכם הזיכיון בוטל שלא כדין, מכאן שיש לבדוק האם ביטול הסכם הזיכיון גרם להפרת התחייבות לתקופת שכירות של עשר שנים.
177. סעיף 7.6 להסכם קובע כלהלן:
"החברה (הנתבעת – ע.ה) מתחייבת להאריך את תקופת הסכם השכירות כאמור בהסכם השכירות במשך כל תקופת הזיכיון אלא אם הודיע הזכיין לחברה כי אין ברצונו להמשיך את תקופת הזיכיון בסיום כל תקופת שכירות".
178. בסעיף 7.10 נקבע כי "האמור בסעיף 7 לעיל הינו תנאי עיקרי להסכם והפרתו תהווה הפרה יסודית של ההסכם".
179. כאמור לעיל, הנתבעים טענו כי התנהלות התובעת כלפי הקניון היא שגרמה להפסקת השכירות. אין בידי לקבל טענה זו משני טעמים. האחד, הנתבעת התחייבה להאריך הסכם השכירות ולא הייתה רשאית להתנער ממחויבות זאת, ע"י הבעת תקווה שהנהלת הקניון תמשיך להשכיר הנכס לתובעת, שלא באמצעות הסכם השכירות בין המשכירה לבין הנתבעת. השני, כפי שנקבע קודם לכן, טענה זאת הועלתה כהשערה, ללא ראיות לתמוך ולכן נדחתה.