197. עוד נטען בסיכומי התובעת כי "בבוררות עצמה הוא (הנתבע – ע.ה.) הקנה לו משקל רב יותר" שכן כינה אותו "תכנית מסחרית". כמו כן, התובעת טענה כי הנתונים בנספח ב' "קיבלו ביטוי ביעדי הרווח שהציגו הנתבעים בהסכמי הזיכיון" וכי כך קבע גם הבורר, תוך שהיא מפנה לסעיף 42 לפסק הבורר.
198. לכן, נטען כי המומחה מטעם בימ"ש חרג מסמכותו כאשר קבע העדר קבילות של נספח ב'.
199. לגבי הפסדי התובעת נטען כי לגבי התקופה של השנים 2013, 2014 ועד אוקטובר 2015, אלה עומדים על סך של 743,609 ₪ והאחריות להפסדים אלה היא של הנתבעים עקב "מעשי ומחדלי הנתבעים באי הקמת הרשת".
200. לצורך נימוק מסקנה זו, התובעת שבה והפנתה לממצאי הבורר וטענה כי קיים מעשה בי דין בעניין זה (סעיף 40 לסיכומיה). כמו כן, טענה כי לא זכתה ליהנות מיתרונות הרשת וכי לאי אספקת עובדים ישראליים הייתה השפעה דרמטית על הרווחיות ועל ההפסדים (סעיף 41 לסיכומיה) שכן משכורת של עובד זר הינה "הרבה מעבר לעובד ישראלי".
201. גם בעניין זה מסקנת המומחה מטעם בימ"ש לפיה לא הוכחה הסיבה/הפסד לא נשאה חן בעיני התובעת שטענה כי היה על המומחה להביא בחשבון "ההשפעה הרבה על הרווחיות" (סעיף 43 לסיכומיה) עקב מחדל הנתבעים בעניין הספקת עובד ישראלי. כמו כן, התובעת חלקה על עמדת המומחה לפיה לא פנתה בכתב לנתבעים בגין הפרת ההסכם וגרימת ההפסדים. התובעת טענה כי "פנייה כזאת הייתה גם הייתה" והפנתה לנספח טז' לתצהיר.
202. כמו כן התובעת שבה וטענה כי הבורר קבע כי "מירב האחריות לכשל זה היה של הנתבעים".
203. התובעת טענה כי בצד ההכנסות עמדה ביעדים וההפסדים נובעים מצד ההוצאות ולו הייתה קמה רשת ברי כי הייתה "רווחיות רבה !!" (סעיף 44 לסיכומיה).
204. התובעת דחתה את מסקנת המומחה מטעם בימ"ש כי לא הוכח שהמחזור מעיד על רווחיות שכן יתכן ומחירים הורדו, אך טענה כי לא הוכח כי הורידה מחירים ולכן על בימ"ש לקבוע כי "מעידים המחזורים הגבוהים על התנהלות נכונה של התובעת בצד ההכנסה, וההפסד עקב ההוצאות הוא תוצאה של אי הקמת הרשת ובאשמת הנתבעים" סעיף 44 לסיכומיה).
205. לצד דחיית מסקנות המומחה מטעם בימ"ש בעניינים שאינם נוחים לה, התובעת אימצה אישורו "שמי שחסר ניסיון בתחום המסעדות, ונסמך על הקמת רשת שהוא יהיה חלק ממנה, כמובטח, וזו לא מוקמת, סיכוייו להצליח גרועים" (סעיף 45 לסיכומיה).
206. אולם, מיד לאחר אימוץ אישור המומחה בעניין שהולם עמדתה, התובעת שבה ותקפה את המומחה וטענה כי בנוסף לקביעות שיפוטיות בחוסר סמכות לעניין קבילות נספח ב', "לא היה בקי בפרטים שכן לא זכר שהזיכיון הוא לעשר שנים וכי שילמה 300,000 ₪", "נושאים הקשורים ישירות לנשוא חוו"ד של אדמון לא היו בתחום המומחיות שלו", נתונים שטען שחסרים לו להוכחת התביעה היו גם היו" וכן ייחס "התנהגות לא רציונאלית לתובעת כאילו נכנסה להסכם מתוך מטרה להפסיד! מבלי לשקול את סיבת ההפסד". לכן שבה וביקשה לפסול חוו"ד, או להורות למומחה לבצע תחשיב נזק לעתיד ממועד פינוי הדוכן באוקטובר 2015 ועד מועד סיום הזיכיון ביולי 2021.