214. אילו הטענות היו מתקבלות ע"י הבורר, גם אז, היה על התובעת לבקש פיצול סעדים לצורך הגשת תביעה עתידית בגין התקופה הנוספת שתבוא לאחר הגשת תביעתה בסבב הראשון. אולם, ממילא, הטענות נדחו ע"י הבורר.
215. לא מצאתי בפגמים המיוחסים למומחה מטעם בימ"ש, כדי להביא להתערבות במסקנתו הכלכלית. רק כדי לסבר את האוזן יאמר שהטענה כי המומחה לא זכר בתחילת חקירתו שהזיכיון ניתן לעשר שנים אינה מהותית שכן בסעיף 5 לחוו"ד עובדה זאת נזכרת במפורש.
216. גם אם בימ"ש יתעלם מהמחדל של אי הבאת חוו"ד מטעם התובעת לפני בימ"ש בעת שהוגשה התביעה הראשונה, ולאחר מכן לפני הבורר בסבב הראשון, ואין להתעלם מכך, חוו"ד עליה נשענת התביעה השנייה נבדקה ע"י המומחה מטעם בימ"ש והוא דחה הן היקף הנזק הנטען והן הקשר הסיבתי בין המחדלים הנטענים לבין הנזק וקבע שכבר לאחר זמן קצר ממועד הפעלת הדוכן, היה על התובעת להבין שאין לעסק תקומה.
217. המומחה מטעם בימ"ש קבע בסעיף 16 לחוו"ד כי "חישוב הנזק בחו"ד אדמון נעשה על בסיס הנחות שאין להן כל קשר לתוצאות הפעילות בפועל של דוכן הסושי של התובעת, אלא על בסיס הנחות תיאורטיות". המומחה מטעם בימ"ש ציין בסעיף 21 לחוו"ד כי נפגש עם המומחית מטעם התובעת ושאל אותה מדוע לא התבססה על הוצאות בפועל, אלא על הנחה תיאורטית, דהיינו, "בסיס רווח שנגזר מ EBITDA (מדד המשמש אנליסטים בשוק ההון) והמומחית הסבירה שנגרמה פגיעה מסיבות שונות הנעוצות בנתבעת. ראה גם תשובתו בעמוד 42 בשורה 22 לפיה החישוב כפי שנעשה ע"י רו"ח אדמון "הוא לא חישוב מקובל".
218. המומחה מטעם בימ"ש פרט בסעיף 17 לחוו"ד בטבלה את נתוני תוצאות הפעילות של דוכן הסושי וסיכם בסעיף 18 כי "מהטבלה רואים כי חל גידול בהכנסות בכל תקופת פעילות לעומת התקופה שקדמה לה, אולם מתברר כי בכל אחת מהתקופות הפעילות בדוכן הסתיימה בהפסד".
219. המומחה חישב ומצא בסעיף 19 שלאחר "שיפור כלשהו בתוצאות הפעילות" בשנת 2013, בשנת 2014 "חלה שוב הידרדרות בתפעול וההפסד הממוצע לחודש גדל בשיעור משמעותי לעומת 2013. בשנת 2015 המשיכה ההידרדרות בתוצאות הפעילות וההפסד הממוצע לחודש היה אף גדול מההפסד הממוצע לחודש בשנת 2012 שהייתה שנת הפעילות הראשונה."
220. המומחה קבע בסעיף 20 כי "נתונים אלו, יחד עם העובדה שסיטיאם נכנסה לפעילות עסקית זו ללא קיום בדיקה מקובלת (טיב הרשת, איכות וניסיון בתחום המדובר) מעידה על כשל בתפקוד של סיטיאם". יצוין שבעניין זה, אין שינוי מהותי בין קביעות הבורר לבין מסקנות המומחה מטעם בימ"ש, שכן גם אם הבורר קבע כי מר חדד לא נתן מצגי אמת, הוא ייחס כשל בתפקוד לתובעת כאן, לרבות לעניין העובדה שלא בדקה הנתונים לפני חתימת ההסכם. לפניי, הובאו ממצאים שלא היו לפני הבורר, לפיהם, התובעת נעזרה בעו"ד שמצופה היה כי יבדוק המידע. אם בדק, אם לאו, לא נדע, כי התובעת נמנעה מהעדתו.