(א) שכר טרחה בגין ייעוץ משפטי שוטף בשנת 2000
43. במסגרת פסק דינו קבע בית משפט השלום כי שכר הטרחה החודשי הראוי בגין הייעוץ המשפטי השוטף שנתן המבקש למועצה הינו בסך של 18 אלף ש"ח, ובסה"כ עד למועד סיום ההתקשרות עימו - 180 אלף ש"ח. נקבע כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2000 ויתווסף לו מע"מ. כן נקבע כי יש לקזז מסך זה את שכר הטרחה אותו שילמה המועצה (בסך של 87,750 ש"ח), ככל שזה שולם.
בית משפט השלום קבע כי הצדדים לא הסכימו על גובה שכר הטרחה שישולם למבקש בגין הייעוץ המשפטי השוטף לשנת 2000, ועל כן קבע כי יש לקבוע שכר ראוי. השכר הראוי נקבע על ידי בית משפט השלום בשים לב למכלול הנסיבות: היקף השירותים שנתן המבקש, גובה התשלום החודשי עליו הוסכם בשנת 1999, שכר הטרחה שנחסך מהמועצה וגובה שכר הטרחה שדרש המבקש בדיעבד. קביעתו זו של בית משפט השלום עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 46 לחוק החוזים, ונעשתה תוך יישום ההלכה הנוהגת בעניין על בסיס הראיות שהוצגו לפניו [ראו למשל: ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יחיאל ([פורסם בנבו], 28.4.2004)].
44. במסגרת קביעת הסכום שעל המועצה לשלם למבקש, לא נתן בית משפט השלום משקל לשיקולים הייחודים המשפיעים על קביעת גובה ההשבה בה תחויב הרשות (או שיעורו של צו הקיום החלקי) עליהם עמדתי בהרחבה בפסק דיני זה. בשים לב לשיקולים אלו ולאמור בפסקאות 42-39 לעיל באשר להתנהלות הצדדים, סבורני כי יש לקבוע כי על המועצה לשאת בתשלום סך של 90,000 ש"ח בגין הייעוץ המשפטי שהעניק לה המבקש בשנת 2000. חציו של סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.2000, וחציו השני של סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.2000. סכומים ששילמה הרשות בגין הייעוץ המשפטי השוטף לשנת 2000 יקוזזו מן הסכום האמור.
(ב) תיקי בג"ץ
45. במסגרת פסק דינו קבע בית משפט השלום כי על המועצה לשלם למבקש סך של 12,000 ש"ח בגין "בג"ץ ברנד" וסך של 40,000 ש"ח בגין "בג"ץ מאור", וכי מסכומים אלו יש לקזז את הסכומים ששילמה המועצה (בסך של 9,360 ש"ח ובסך של 8,000 ש"ח בהתאמה), ככל שאלו שולמו. נפסק כי סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2001.
46. נוכח קביעתי העקרונית באשר להתנהלות הצדדים ביחס להתקשרות בין המועצה לבין המבקש ובשים לב לשיקולים המנחים עליהם עמדתי בפסק דיני, סבורני כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש לחייב את המועצה בתשלום השכר שהיה מגיע למבקש על בסיס התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין הנכון למועד בו ניתנו השירותים. במידת מה יש בקריטריון זה כדי לשקף את רצון הצדדים, שכן מסעיף א.6. להסכם לשנת 1999, עולה כי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין היה שכר שהיה מקובל על שני הצדדים בגין ייצוג המועצה בבית המשפט העליון. שכר זה עמד בשנת 2000 על סך של 7,510 ש"ח. משכך, על המועצה לשלם סך זה בגין כל אחד מן התיקים. לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2001. ככל שהסכומים אותם הזכיר בית משפט השלום בפסק דינו שולמו על ידי המועצה, הרי שיש לקזזם מסך החוב. אם הסכומים ששולמו עולים על סך החוב, אין המועצה חבה כלפי המבקש. בנוסף, אני מוצא לנכון לקבוע כי המבקש לא יחוייב בהשבת הסכומים ששולמו לו ביתר למועצה, ככל ששולמו ביתר.