(ג) ייצוג בתיקי איכות הסביבה
47. המחלוקת בעניין זה נוגעת לשישה הליכים פליליים שננקטו נגד המועצה ונושאי משרה שונים בה. על פי קביעתו העובדתית של בית משפט השלום, הטיפול בהליכים אלו הועבר למבקש בהתאם להנחייתו של ראש המועצה באותה התקופה, כעולה ממכתבו מיום 6.9.2000.
בעוד המבקש טען כי הטיפול בתיקים אלו נעשה שלא במסגרת הייעוץ המשפטי השוטף שנתן למועצה וכי הוסכם על שכר טרחה נפרד בגין הייצוג בתיקים אלו, המועצה טענה כי הטיפול בתיקים נעשה במסגרת הייעוץ המשפטי השוטף.
בית משפט השלום העדיף את גרסת המבקש, בקובעו כי גרסת המועצה אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי מרבית כתבי האישום הוגשו ביום 22.10.2000 - בסמוך לתום ההתקשרות עם המבקש. בית משפט השלום קבע כי הוכח לפניו שסוכם על שכר טרחה בסך השווה ל-3,000 דולר לכל תיק וכן סך השווה ל-500 דולר לכל ישיבת בית משפט, וכי המדובר בשכר הראוי בגין שירותי המבקש. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המבקש ייצג את הנאשמים ב-20 ישיבות לערך שהתקיימו לפני בית המשפט ולפיכך קבע כי הוא זכאי לשכר בסך של 112,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2001 עד ליום מתן פסק הדין.
48. סבורני כי התנהלות הצדדים, כמו גם יתר השיקולים המנחים עליהם עמדתי לעיל, צריכים לבוא לידי ביטוי בקביעת גובה הסכום שעל הרשות לשלם למבקש עבור הטיפול בתיקי איכות הסביבה. נוכח האמור, סבורני כי יש לחייב את המועצה בתשלום סך של 30,000 ש"ח בלבד בגין שירותי המבקש שניתנו בקשר עם תיקי איכות הסביבה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.7.2001.
(ד) עניין אחר: שכר הטרחה החודשי בגין שנת 1999
49. בית משפט השלום קיבל את טענת המבקש לפיה קודם לחתימת הסכם שכר הטרחה בגין שנת 1999 הטעתה אותו המועצה כשהציגה לפניו מצג לפיו שכר טרחתו החודשי של עורך דין אחר, אשר סוכם כי שכר טרחתו של המבקש יהיה זהה לשכר טרחה אותו הוא קיבל, עמד על סך של 7,500 ש"ח לחודש בעוד בפועל התברר כי זה עמד על סך של 10,000 ש"ח בחודש. בית משפט השלום חייב את המועצה בתשלום סך של 30,000 ש"ח. ערעור המועצה לבית המשפט המחוזי נסב בין היתר על קביעה זו של בית המשפט השלום. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המועצה בנוגע לעניין זה וקבע כי לא היה מקום לחייב את המועצה בסך האמור.
50. המבקש טוען לפנינו כי בית המשפט המחוזי נדרש לטענה זו של המועצה על אף כי במהלך הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ציינה המועצה כי היא חוזרת בה מטענותיה באשר לתשלום החודשי בגין שנת 1999. המשיבה בתגובתה טענה: כי המדובר בסכום זניח ביחס לסכום הנתבע כולו; כי המבקש לא בא איתה בדין ובדברים בעניין זה לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי; וכי אין בעניין זה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור.