ד. המסר מדברינו הוא ברור: המתקשר שלא כדין נוטל סיכון; הרשות אינה יכולה, גם כדי שלא תעשה עושר שלא במשפט, להתנער כליל מן התשלום. אך התשלום יפחת בהרבה מן המצופה, שכן אין ליתן פרס למי שלא פעל כדין, ואין לחייב את כיס הציבור במלוא גחמות שלוחיו ומחדליהם.
ה. מכאן גם התוצאה שאליה אנו מגיעים, כי על בית המשפט לנהוג בכגון דא בזהירות, עקב בצד אגודל, ולהפעיל את מכלול השיקולים המצמצמים שהעלה חברי בחוות דעתו לעניין תשלום בנסיבות כאלה, ולא אחזור עליהם כי דעתי כדעתו.
ו. חברי תחם את דבריו (פסקה 37) למישור האזרחי ונמנע מעיסוק במישור המינהלי. אף אני לא אאריך בזאת, נוכח דבריה מאירי העיניים של השופטת נאור בפרשת בית הרכב (פסקאות 39-34). אציין, כי פרופ' יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א' מה' 2, תש"ע-2010 מציין (עמ' 309), בעקבות בית המשפט בפרשת בית הרכב "שהמעמד של גוף ציבורי כנאמן הציבור מלוה את הגוף הציבורי בכל אשר ילך ובכל אשר יעשה... הוא מכפיף את הגוף הציבורי, גם כאשר הוא מבקש להתקשר בחוזה, למשפט הציבורי" אף אנכי תומך – בהקשרים שונים – בדוקטרינות "יחסיות" כפי שיישמה השופטת נאור בעניין בית הרכב. לפתרון ההשבה במתכונת חלקית ראו גם דפנה ברק ארז, משפט מינהלי א' (התש"ע-2010) 156, בעקבות אותה פרשה. אודה, עם זאת, שבתחומים מסוימים של המשפט המינהלי, כמו דיני המכרזים, מחשש למדרון חלקלק, גישתי היא של בית שמאי.
ז. בנידון דידן אוסיף ואזכיר כי רשויות הציבור חבות חובת הגינות מוגברת, שמעבר לתום לב שבדיני החוזים. ראו מדברי בבג"ץ 4284/08 קלפנר נ' חברת דואר ישראל [פורסם בנבו]:
"חובת המדינה להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה (הדגשה במקור-א"ר) ברורה לדידי כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות; 'דבר שאינו מחוור ומבורר אל נכון, מבקשים לו אסמכתאות ממקומות רבים' (מתוך אוצר המשלים והפתגמים לי"ח טביוב). זהו מותר המדינה, במיוחד, והשירות הציבורי בכללו, באופן חד ומובהק. אף שאין הדברים צריכים ראיה, בית משפט זה עמד פעמים רבות על חובותיה של המדינה כנאמן הציבור (ראו דברי הנשיא ברק בבג"ץ 840/79 מכרז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל פ"ד לד(3) 729, 745, וכן דבריו בבג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749, 775). בעניין קונטרם ציין השופט זמיר, כי:
'חובת ההגינות החלה על הרשות כלפי האזרח היא המקור הרעיוני של כללים שונים המסבירים את היחסים שבין הרשות לבין האזרח...' (בג"ץ 164/97 קונטרם נ' משרד האוצר פ"ד נב(1) 289, 319; כן ראו דבריו בספרו הסמכות המינהלית (כרך ב', תשנ"ו) 674)'.