בעניין זגורי נקבע כי אין בתכלית המונחת בסעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב כדי לשלול את תחולת הוראת סעיף 31 לחוק החוזים על חוזה בלתי חוקי הבטל מכוח הוראת סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב. כן נקבע, כי אין בתכלית שבבסיס הוראת סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב כדי לשלול באופן קטגורי את האפשרות כי בית המשפט יורה על קיום חיוב, במסגרת הפעלת שיקול דעתו על פי סעיף 31 לחוק החוזים, ובלבד שהפעלת שיקול הדעת תעשה על פי אמות המידה הכלליות החלות בגדרו של סעיף 31 לחוק החוזים ותוך התחשבות בתכלית החברתית המונחת ביסוד סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, אך תוך התחשבות בשיקולי הצדק היחסי בין הצדדים [ראו: עניין זגורי, 793-789]. באותו המקרה, הורה בית המשפט על קיום חלקי של הסכם שנגד את הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב ולפיו ישולמו לעובד חלק מן הכספים שהתחייבו לשלם לו על פי אותו ההסכם, וזאת על בסיס ממצא עובדתי לפיו ככל הנראה היה מתקבל אישור בגין תשלום אותם הכספים.
בעניין בית הרכב התוותה השופטת מ' נאור אמות מידה להפעלת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט על פי סעיף 31 לחוק החוזים כאשר המדובר בתביעת השבה שהגישה רשות בגין הטבה כספית שניתנה על פי הסכם שלא עמד בדרישות הצורה הקבועות בסעיף 203 לפקודת העיריות. באותו עניין נקבע כי יש לתת משקל לעקרון תום-הלב מחד גיסא, ולאינטרס הציבורי בדבר שלטון החוק וחוקיות המינהל מאידך גיסא. בסיכומו של דבר נקבע כי התוצאה הסופית בשאלת ההשבה תקבע לאחר איזון בין מכלול השיקולים ולא באמצעות קביעת כלל דיכוטומי לפיו שיקול אחד לעולם יגבר על פני השיקול האחר:
"במסגרת שיקולי הצדק מקובל עלי כי יש ליתן משקל גם לעקרון תום הלב. במסגרת שיקולי הצדק אין לאפשר לעיריה להשתמש בסעיף 203 באופן המקנה לה 'חומה' בצורה שאינה משקללת את התנהגותה ואולי אף את רשלנותה בנסיבות בעניין. במסגרת שיקולי הצדק ניתן יהיה להגיע למסקנה (בתביעת השבה שהגישה העיריה) כי יש לפטור את המתקשר מחובת ההשבה, באופן חלקי או מלא. אולם המסקנה הסופית בעניין זה תיעשה תוך שקלול שיקולי הצדק כולם: השיקולים לריכוך דרישת הצורה, החוסים תחת עקרון תום הלב עשויים להיות אשמת הצד המתנער והסתמכות הצד המתקשר..., בעוד שהשיקולים להקשחת דרישת הצורה, החוסים תחת תכלית דרישת הצורה החקיקתית, עשויים להיות האינטרס הציבורי בדבר שלטון החוק וחוקיות המינהל, כמו גם הרצון להרתיע מפני כריתת חוזים מינהליים בלתי-חוקיים. התוצאה הסופית תהיה תוצר של איזון מכלול השיקולים, ולא של קביעה א-פריורית לפיה עקרון תום הלב 'גובר' מראש על תכלית דרישת הצורה המהותית" [סעיף 54 לפסק הדין].