37. בהתייחס לפער בין המועד בו נקב כמועד ההיכרות עם דומב, חודש פברואר 2015, לבין מועד החתימה על הסכם המסגרת בחודש ינואר 2015 הבהיר מר ניר-
"ש. מפנה לסעיף 7 לתצהירך ולהסכם מוצג 1 – אתה מספר שבפברואר 2015 דומב פנה אליך כאשר המסמך שאתה מצרף הוא מ-13.1.15, חודש קודם. יש הסבר לכך?
ת. תהליכי החיתום אצלנו בחברה גם לוקחים זמן וגם לעיתים לקוחות מכינים חומר מראש או שמביאים לנו מסמכים אחרי תחילת החיתום. אנחנו בתור עסק עסקי מתוך מטרה לטובת הלקוח, בודקים בסוף היום אם התיק מסודר ואם יש בו כל מה שצריך ואם הוא מביא לנו אסמכתאות או בטחונות שהוא החתים אותם קודם והביא לנו, זה גם טוב. אם הוא חתם על מסמך בינואר, גם טוב"
(עמ' 42 לפרוטוקול הדיון)
38. בהמשך עדותו חזר מר ניר ואישר את משכון הזכויות בדירה לטובת אקורד לאחר שזו אימתה קיומן בפנקסי רישום המקרקעין –
"ש. אתה טוען שדומב משכן לטובתך את הזכויות שיש לו בדירה כמו שכתוב בסעיף 2.1 לתצהירך.
ת. אכן כן"
(עמ' 48 לפרוטוקול הדיון)
"ש. איך וידאת את מצב הזכויות של דומב בנכס נשוא התביעה?
ת. דבר ראשון דומב סיפר לנו שיש לו נכס. דבר שני בדקנו בטאבו. זה ככל שאני זוכר"
(עמ' 43 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי – ש.י.)
38.1 עיון בנסח הרישום של הדירה (ראה מוצג 3 למוצגי אקורד) מעלה כי עובר לרישום הערת האזהרה לטובת אקורד היו מלוא הזכויות בדירה רשומות על שם בני הזוג דומב (רישום מיום 7.2.2013) ועליהן נרשמה משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ (רישום מיום 13.2.2013).
39. עיניינו הרואות כי במהלך עסקים רגיל ובהסתמך על הרישום, המהווה ראיה חותכת לתוכנו כהוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין, ניתנה על ידי אקורד תמורה כנגד בטוחות וביניהן זכויות בני הזוג דומב בדירה.
רישום הזכויות על שם בני הזוג דומב בדירה ורישומה של המשכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ, אשר מקורם בחוזה המכר, אינו מעורר, על פניו, כל חשד או ספק ודומה כי יקשה לקבוע בנסיבות שעל אקורד היה להתחקות אחר אותה עסקה שהובילה לרישום הזכויות על שם בני הזוג דומב ולבחון את כשרותה ותוקפה (ראה: ע"א 767/11 ג'הנשה להיגי נ' יצחק עזורי (7.8.13)).
40. זאת ועוד.
במארג הראיות מונח הבסיס לקביעה לפיה אקורד רכשה זכויותיה בדירה (הערת אזהרה ומשכון) בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, כך שזכויותיה יפות אף אם הרישום אינו נכון, כהוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין.