המדובר בנתבעות 1 ו- 2 שהינן אישיות משפטית נפרדת ושונה לחלוטין.
וכן, אין זה המקרה בו יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את רוברט באופן אישי. מודגש, שאין קשר בין הקמת נתבעת 2 לנתבעת 1, ורוברט לא קיבל לידיו נכס ו/או תמורה מאת נתבעת 1 בגין הקמת נתבעת 2, שעה שהנכסים היחידים שהיו לנתבעת 1 היו דוגמניות ושחקנים.
11. נתבע 4 טוען כי היה משקיע פסיבי בנתבעת 1, שקיווה שהשקעותיו בה יניבו פירות. לטענתו, סמך בעיניים עצומות על פעולותיו של רוברט. כאשר ראה שכל השקעותיו נבלעות בנתבעת 1, הודיע כי אין הוא מוכן להמשיך ולהזרים כספים לנתבעת 1.
12. התובעת טוענת כי במרוצת השנים נקטה בהליכי גבייה מנהליים נגד הנתבעים, במטרה להיפרע מהחוב, אולם ללא הצלחה, ונותרה בפני שוקת שבורה.
13. עולה אם כן, שהצדדים חלוקים ביניהם במספר פלוגתאות:
1. האם קיים חוב של הנתבעת 1, ומה שיעורו?
2. האם יש לחייב את נתבעים 2 ו- 3 בגין חוב נתבעת 1?
3. האם יש לחייב את נתבע 4 בגין חוב נתבעת 1?
שאלות אלה מעוררת שאלות נוספות – האם הועברו נכסי נתבעת 1, ללא תמורה בסמוך להפסקת פעילותה לנתבעת 2, באופן המצדיק חיובה; האם הנתבעים הפלו לרעה את התובעת ביחס לנושים אחרים; לפיכך - האם יש להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על רוברט; האם יש לראות בנתבע 4 אחראי לחובות נתבעת 1, וגם בעניינו להרים את מסך ההתאגדות, ולהטיל אחריות אישית.
14. במסגרת הליך שמיעת הראיות, נשמעו העדים כדלקמן – מטעם התובעת העידה הגב' יפית סולימני – נציגת גביה מטעם התובעת (להלן: "הגב' סולימני"); מר משה פן – רו"ח חיצוני העובד עם התובעת (להלן: "מר פן"), ומר צחי עדיקה – ראש צוות חיובים במחלקת שומה (להלן: "מר עדיקה").
מטעם הנתבעים העיד נידם והעיד רוברט.
כמו כן, הוגשו תצהירי עדות ראשית, הראיות, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
בתמצית טענות התובעת:
15. לטענת התובעת, נתבעת 1 רשומה בספרי התובעת כמחזיקה נכסים מסחריים בתל-אביב, אך נמנעה באופן שיטתי מלשלם תשלומי ארנונה המגיעים לתובעת.
16. בתום פעילותה של נתבעת 1 הועבר הנכס העיקרי והיחיד של נתבעת 1, לנתבעת 2, ללא תמורה. לפיכך, יש לחייב את נתבעים 2-4 במלוא החוב של נתבעת 1, יחד ולחוד, בהתאם לדיני הרמת המסך הסטטוטוריים, ובהתאם לדיני הרמת המסך הכללים.
17. נתבעים 2-4 מכחישים את החוב של נתבעת. לטענתם, לא הועבר כל נכס של נתבעת 1, בסמוך להפסקת פעילותה, ללא תמורה. ועוד, טוענים כי אי התשלום לתובעת נבע מקשיים כלכליים, ללא העדפה לרעה את התובעת כנושה.