החוב הוכח; הנתבעים לא הכחישו את החזקתם בנכסים נשוא התביעה, אלא הכחישו את החוב באופן כללי וסתמי. הכלל הוא שאין לנישום הזכות לתקוף שומות ארנונה סופית בבית משפט שלום, במסגרת תביעה כספית. לכלל זה יש חריג - טענת "אינני מחזיק". על פי הפסיקה אפשר להעלות טענה זו רק באחד מבין שני מצבים: האחד, כי מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית, והשני, כאשר הנתבע לא היה מודע לחיובים, ולכן נמנע מלהשיג עליהם. שני חריגים אינם מתקיימים בענייננו.
גב' סולימני פירטה את כל מרכיבי החוב ביחס לנכסים, ולא דווח לעירייה על חדילת חזקה.
18. טענת הנתבעים כי שכרו נכס אחד בלבד ברחוב המסגר, התבררה כטענת סרק. מר עדיקה צירף לתצהירו את הודעת הבעלים של הנכס, המעידה על כך שהבעלים החזיקו בשלושה נכסים.
19. נתבעת 1 העבירה את נכסיה לנתבע 2, ללא תמורה – נתבעת 2 הוקמה לאחר שנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה, ונתבעת 2 נטלה את פעילותה של נתבעת 1, את כספה, רכושה והמוניטין שלה, והכל מבלי ששילמה אגורה שחוקה. על פי עדותו ותצהירו של רו"ח פן, בסוף שנת 2008 עבר ללא תמורה סך של כ- 643,000 ₪ לנתבעת 2.
רו"ח פן הסביר שמהדו"חות הכספיים שהגיש רוברט, עולה כי נתבעת 2 המשיכה את פעילות נתבעת 1, תוך שימוש בשם דומה, תוך שימוש בהסכמי ייצוג של אמנים, ולכן מדובר בהעברה של נכס בעל ערך כלכלי. יובהר, כבר בחמשת חודשי הפעילות של נתבעת 2, זו הרוויחה כסף. ברור אם כן, שאם נתבעת 2 הייתה מתחילה פעילות ללא הסכמים וקשרים אלו, לא הייתה יכולה לצבור רווח בזמן כה קצר.
20. נתבע 4 אישר בעדותו שככל שהיו לנתבעת 1 נכסים, וזכויות כאלו או אחרות, אלה הועברו לנתבעת 2. הוא גם אישר כי נתבעת 2 החלה לפעול מאותם משרדים, מיד לאחר שנתבעת 1 הפסיקה לפעול, ולמעשה, תחת אותו שם.
21. הנתבעים טענו בסתמיות כי נקלעו לקשיים בשל עזיבת אמנים, אולם לא ביססו טענה זו. הגם, שנתבע 4 העיד כי הסיבה לקריסה הייתה הסתמכות על כך שדוגמניות יתווספו, דבר שלא התממש, והוביל לקריסה.
22. רוברט טוען שנתבעת 2 נוסדה לפני שנתבעת 1 הפסיקה פעילותה, וכן טוען כי נתבעת 2 עסקה רק בייצוג אמנים מחו"ל, ואילו נתבעת 1 עסקה בייצוג אמנים בארץ. טענות אלו לא נתמכו בדבר. נתבע 3 לא הכחיש כי נתבעת 2 החלה לפעול רק בחודש אוגוסט 2009, בעוד שלא הייתה מחלוקת כי נתבעת 1 חדלה מלפעול בחודש יולי 2009.
23. הוכח כי נכס מהותי של נתבעת 1 עבר ללא תמורה לנתבעת 2. העברה כאמור, מטילה על נתבעים 2-4 אחריות אישית לפי סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים, המחיל את סעיף 119 א לפקודה. בהתאם להוראות סעיפים 119 א (א) (1) ו- (3), העברת נכסי נתבעת 1, ללא תמורה, טרם הפסקת הפעילות, מטילה אחריות אישית לחוב נתבעת 1 על בעל השליטה, קרי – נתבעים 3 ו- 4. אין די בטענת נתבע 4 כי הנכס הועבר לנתבעת 2, שאינה בשליטתו. שהרי, החוב מיוחס לבעל שליטה בחברה החייבת, ואין הכרח כי אותו בעל שליטה יהיה בעל זכות בחברה הנעברת. על נתבע 4 היה להוכיח כי המוניטין והסכמי הייצוג לא עברו לידיו. השימוש בשם "רוברטו" מוכיח לכאורה שימוש במוניטין של נתבעת 1.