היה על הנתבעים להביא ראיות ממשיות, ולהרים את הנטל המוטל על כתפיהם להוכיח כי לא הועבר נכס של נתבעת 1 אליהם, ללא תמורה. הנתבעים לא עשו כן, ולא הביאו התייחסות נגדית לעדות רו"ח פן.
24. אשר לאחריות נתבעת 2, סעיף 119 א (א) (2), שעניינו העברת פעילות מחברה אחת לשנייה, קובע את אחריות החברה הנעברת לחובות החברה המעבירה, ובעניין זה לא הובאה כל טענה נגדית.
25. יש לחייב את בעלי המניות גם מכוח סעיף 6 לחוק החברות, וזאת בגין העדפת נושים והתנהלות בחוסר תום לב. הוכח כי אי תשלום הארנונה לא נבע מקשיים כלכליים, אלא מבחירה מודעת ושיטתית לשלם תשלומים לזכאים אחרים. רוברט כשל בטענתו כי אי התשלום נבע מכשלים כלכליים. הוא לא ידע להסביר כיצד טענתו מתיישבת עם העובדה שלפי הדו"ח הכספי המצורף לתצהירו, החוב של נתבעת 1 לבנק ולספקים ירד. כמו כן, בתקופה שלא שולמה ארנונה, שולמו כספים לאמנים, לניהול קמפיינים, שכר עבודה, ודמי שכירות.
נתבע 4 העיד כי היה בעל זכות חתימה בנתבעת 1, ובלי חתימתו לא ניתן היה לחייב את נתבעת 1.
למרות זאת, התחמק מהשאלה מדוע נמנע מלשלם ארנונה. הוא ידע כי נתבעת 1 משלמת באופן שוטף תשלומים ניכרים עבור דמי שירות, חשמל, שכר עבודה, מיסים, והכל מלבד תשלומי ארנונה. המדובר בחוסר תום ליבם של הנתבעים, ואף בהפליה מודעת של התובעת.
בתמצית טענות הנתבעים 1-3:
26. אין לחייב את רוברט ואת נידם בגין חובה של נתבעת 1, אולם ככל שיחויב מי מהשניים, יחויב גם משנהו, בהיות שניהם בעלי שליטה.
נידם רכש מניות של נתבעת 1, אלא שלמרבה הצער, לא השקיע את שהיה אמור להשקיע, וזו אחת הסיבות לקריסתה של נתבעת 1.
27. התנהלות התובעת בענייננו, נעשתה לאחר שיהוי רב, ולא בתום לב. נתבעת 1 הפכה לחדלת פירעון, והתובעת מנסה לתבוע גם את בעלי השליטה בה, בשיטת "מצליח". לשיטתם, כאשר לתובעת נתון שחברה מסוימת לא פעילה, אז העירייה מתחילה בפעילות נגד בעלי השליטה, ומגישה תביעה לבית המשפט, מבלי לבדוק את הנתונים.
28. התביעה התבססה במידה רבה על שתי עדויות – עדות הגב' סולימני, ועדות רו"ח פן. הגב' סולימני מצהירה ומעידה על עובדות שבעצם הם לא בידיעתה האישית. שהרי, הצהירה כי נתבעות 1 ו- 2 הוקמו כדי לחמוק מתשלום ארנונה לתובעת, מאחר ולא הייתה להם תכלית עסקית. האם יעלה על הדעת כי הנתבעים ישקיעו סכומי כסף, יקימו חברות רק לשם התחמקות מתשלום ארנונה? כמו כן, הגב' סולימני בתצהירה מדקלמת את שנדרש ממנה (סעיפים 17-20 לתצהירה).