40. נתבע 4 כלל לא התערב בניהולה הפעיל של נתבעת 1, ולא עסק בהוצאת התשלומים מהחברה. הגם, שנתבע 3 חיזק גרסה זו.
41. הגב' סולימני אישרה כי בתקופות מסוימות שולמה הארנונה על הנכס ברחוב הברזל על ידי נתבעת 1 כסדרה, והנתבעים פעלו לשלם חובות ארנונה בפריסת שיקים. חיובי הארנונה בנכסים ברחוב המסגר, לא נפרעו בסמוך לסיום הפעילות המשותפת, קרי – כשני תשלומים דו-חודשיים טרם הגבלת החשבון והפסקת השכירות בנכס על ידי נתבעת 1.
הווה אומר – עצם הניסיון להגיע להסדר תשלום, מלמד שלא הייתה כוונה מצד נתבעת 1 להונות את התובעת ולקפח דווקא אותה מכלל נושי החברה. חוב של שני תשלומי ארנונה שלא שולמו, אינו יכול ללמד על ניסיון התחמקות או מרמה.
42. הגב' סולימני אישרה כי ההחלטה לפעול נגד נתבע 4 נעוצה רק בהיותו בעל מניות בנתבעת 1, חרף שהודתה כי אין אינדיקציה הקושרת את נתבע 4 למעשה מרמה, ולמצער להעברת הזכויות והנכסים מנתבעת 1 לנתבעת 2.
43. התובעת לא הוכיחה שנתבע 4 השתמש באישיותה המשפטית של נתבעת 1, באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה. נתבע 4 לא ייסד את החברה, אלא נכנס אליה בשלב מאוחר יותר, ולפרק זמן קצר של מספר חודשים.
44. לא קיימת עילה להרמת מסך סטטוטורית לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים. יובהר, נטל הוכחת התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 19 א מוטל עת התובעת, ורק אם הצליחה התובעת לעמוד בנטל, קמה החזקה לפיה הנכסים שהיו בידי החברה, ערב הפסקת פעילותה, הועברו על ידה לבעלי השליטה, ללא תמורה. יחד עם זאת חזקה זו אינה חלוטה, אלא ניתנת לסתירה, והנטל לסתור אותה מוטל על בעלי השליטה. בענייננו, גם אם נניח כי התובעת צלחה בהוכחת כל התנאים להפעלת סמכותה על פי סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים, אזי עדין לא קיימת טענה כי נתבע 4 הוא זה שנטל לכיסו, או קיבל לידיו נכס כלשהו עם הפסקת פעילותה של נתבעת 1. חיזוק לטענות נתבע 4 נמצא מפי מצהירי התובעת עצמם ומפיו של נתבע 3.
45. אין עילה לחייב את נתבע 4 בחובות נתבעת 1 מתוקף סעיפים 119א (א) (1) ו- (3), הגם שהתובעת עצמה טוענת כי נכסי החברה הועברו ישירות לנתבעת 2, המצויה בשליטת נתבע 3.
ועוד, נתבע 4 לא קיבל לידיו התראות או שומות הארנונה. התובעת מעולם לא הוציאה לנתבע 4 שומת ארנונה על שמו, ומעולם לא שלחה לו התראה או שומה אישית בגין חיוביו.
בתמצית סיכומי תשובה:
46. טענת השיהוי – השיהוי נטען ביחס לתקופה שבין מועד הגשת התביעה לבין מועד היווצרות החובות. טענה זאת לא נטענה בכתבי הטענות, ולכן מדובר בהרחבת חזית. לגופו של עניין, ההליך הנדון מתנהלת במסגרת תביעה אזרחית, בניגוד לשיהוי המנהלי.