הנתבעים בענייננו, ידעו היטב על החובות, הואיל והתנהלו נגדם הליכים מנהליים. הנתבעים מנסים לצמצם את טענת השיהוי כדי לקבל פטור, או הנחה מתשלום ריבית. אכן, בנסיבות מסוימות ניתן לעתור לחיובי הריבית, בשל שיהוי בהגשת התביעה.
בנסיבות העניין, אין לדרוש מרשות ציבורית כי תרוץ ותפנה לבית משפט מיד לאחר היווצרות החוב. ראוי לאפשר לרשות למצות את הליכי הגבייה המנהליים. התובעת לא השתהתה, אלא גילתה חריצות בכל הקשור לניסיונות הגביה. אין סיבה המצדיקה ביטול הריבית שנקבעה בחוק.
47. הנתבעים טוענים כי התובעת התנהלה בחוסר תום לב, לנוכח עדותה של הגב' סולימני, שלשיטתם, העידה על עובדות שאינן בידיעתה. לעניין זה חשוב לציין כי עדויות של נציגי גבייה של התובעת מסתמכות ברובן על רישומי התובעת, שיש להם מעמד של רשומה מוסדית, בהתאם לפקודת הראיות.
48. באשר לגובה החוב – על פי הוראות סעיף 318 לפקודת העיריות, לספרי התובעת מעמד של ראיה לכאורה, אין להסתפק בהכחשה כללית של החוב, אלא היה על הנתבעים להציג לכל הפחות תחשיב נגדי. משלא עשו כן, לא סתרו את ראיות התובעת.
49. בעניינו של רו"ח פן, זה האחרון בדק את המסמכים שהנתבעים העבירו לעיונו, ומותר לו להעיד על עובדות עליהן למד מהמסמכים. אין כל פסול שאדם הקשור לצד בדיון, מעיד על עניין שבידיעתו, ואין מקום לפסילת עדות זו. רו"ח פן לא התיימר להעריך את שווי המוניטין המועבר, אלא הסתמך על הצהרות הנתבעים והודאותיהם.
50. לעניין טענותיו של נתבע 4 – נתבע 4 לא השיב לטענות התובעת בסיכומיה. כמו כן, בכל הנוגע לטענתו כי לא ידע על הליכי הגבייה המנהליים, יובהר כי התובעת אינה חייבת להוכיח את ידיעת נתבע 4 על ההליכים המנהליים שנוהלו נגדו.
דיון והכרעה:
51. כאמור לעיל, השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה הן כדלקמן –
האם לנתבעת 1 חוב, ומה שיעורו; האם נכס מנכסי נתבעת 1 הועברו ללא תמורה, לנתבעת 2, ו/או למי מהנתבעים, בסמוך להפסקת פעילותה של נתבעת 1; האם הנתבעים הפלו לרעה את התובעת ביחס לנושים אחרים ופעלו בחוסר תום לב; האם התנהלות מי מהנתבעים מצדיקה הרמת מסך;
כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפניי נחה דעתי כי החוב הוכח, וכי יש לחייב את נתבעת 2, ואת נתבע 3 מכוח סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים, וגם מכוח דיני הרמת המסך הכלליים. ראיתי לנכון לפטור את נתבע 4 מחיוב אישי בגין חובה של נתבעת 1, ולהלן נימוקיי;