--- סוף עמוד 14 ---
ראו לענין זה:
בע"מ 9757/16 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (26.1.17), סעיף 4.
זאת ועוד – לא שוכנעתי כי בקביעת השכר הקובע התעלם בית משפט קמא מנתון רלוונטי או לקח בחשבון נתון שאיננו רלוונטי.
לא בכדי פירטתי לעיל את שיקולי בית משפט קמא בקבעו את השכר הקובע של כל אחד מבני הזוג.
בכל הקשור לאיש – לקח בית משפט קמא בחשבון את גילו, נסיונו, קריסתו הכלכלית, כשרונותיו המוכחים במכירות (של ציוד היקפי למחשבים), הוצאותיו בהווה למדור, החזקתו והוצאות מחייתו, שכרו, פוטנציאל השתכרותו והעמימות שעדיין נותרה בכל הקשור להכנסותיו בהווה.
בכל הקשור לאישה – לקח בית המשפט קמא בחשבון את גילה, הכנסותיה בעבר ובהווה, תוך לקיחה בחשבון כי לא ראה תלושים עדכניים אלא רק עד חודש 12/14.
כל הנתונים והשיקולים הנ"ל של בית משפט קמא, שאף פורטו בפסק דינו (בסעיפים שציינתי לעיל) מאיינים הלכה למעשה את טענותיו של האיש בערעורו בשאלת השכר הקובע, כמפורט בסעיף 24 לעיל.
לסיכום ייאמר, כי עסקינן בקביעת שכר קובע למזונות לבני הזוג, תוך הסתמכות על קביעות עובדתיות ומהימנות שברגיל, ובמיוחד בקביעות כנ"ל בנושא מזונות, בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב.
לכן סבורני כי אין מקום להתערב בקביעת השכר הקובע למזונות, כפי שקבע בית משפט קמא, ויש לדחות את ערעורו של האיש בנקודה זו.
35. באשר לשיעור המזונות שנפסק:
א. שיעור המזונות שפסקה השופטת קמא בפסק הדין פורט בסעיף 19 לעיל.
ב. הבהירה השופטת קמא, כי בקביעת שיעור המזונות האמור לקחה בחשבון הנתונים הבאים:
1. השכר הקובע של כל אחד מבני הזוג, כפי שנקבע בפסק הדין.
2. קביעת המשמורת בידי האם.
3. זמני השהות (מצומצמים ולא בצורה סדירה, כשכל צד מטיל האחריות לכך על כתפי הצד השני).
--- סוף עמוד 15 ---
4. לקיחה בחשבון כי רמת החיים של בני הזוג והקטינות ירדה עם הקריסה הכלכלית (בניגוד לטענתו של האיש בערעורו, כמפורט בסעיף 25(א) לעיל).
5. לקיחה בחשבון את הוצאות המדור והחזקתו תוך שקלול העובדה כי בבית מתגורר גם בנה של המשיבה מנישואים קודמים (בניגוד לטענתו של האיש בערעורו, כמפורט בסעיף 25(ב) לעיל).
ג. לנוכח נתונים אלה סבורני כי שיעור המזונות שנפסק, בבחינת צרכיהן ההכרחיים של הקטינות והוצאות מדורן והחזקתו, אינו מוגזם, אלא לקח בחשבון את כל הנתונים הרלוונטיים.
נדגיש כי סכום המזונות שנפסק לצרכיהן ההכרחיים של הקטינות בשיעור של 1500 ₪ לכל קטינה (לא כולל מדור והחזקתו), גבוה אך במעט מהרף העליון של הסכום המקובל כיום בפסיקה לצרכים הכרחיים של קטין אשר אינו דורש ראיות אלא נמצא בידיעתו השיפוטית של בית המשפט (1200-1450 ₪ לחודש, ללא מדור והוצאות חינוך – ראה פסיקה רלוונטית בסעיף 175 לפסק הדין).