ד. בנסיבות אלה לא ראיתי כי יש מקום, להתערב בשיעור המזונות שפסק בית משפט קמא.
נזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיעור המזונות שנפסקו, הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אשר שמעה הצדדים ובחנה את החומר שהוגש על ידם תוך קביעת ממצאי עובדה ומהימנות, אלא אם פסיקת שיעור המזונות באה על יסוד שיקולים מופרכים, או תוך התעלמות משיקולים רלוונטיים.
ראו לענין זה:
ע"א 192/82 סדן נ' סדן פד"י לו(4), 169.
ע"א 687/83 מזור נ' מזור פד"י לח(3), 29.
בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23.6.09).
בע"מ 9757/16 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (26.1.17).
עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.10.17).
כאמור, לא מצאתי כי המקרה דנן הוא חריג, באופן המחייב התערבות ערכאת הערעור בקביעת שיעור המזונות.
ה. מעבר לאמור לעיל, ראוי לעמוד על שלוש טענות ערעור נוספות שהעלה האיש בסוגיית המזונות, המפורטות בסעיפים 25(ג) ו-25(ה) להלן.
--- סוף עמוד 16 ---
ו. טענה א' - החלת הלכת בע"מ 919/15:
טוען האיש בערעורו (סעיף 25(ג) לעיל), כי טעתה השופטת קמא כשלא חילקה את צרכי הקטינות ההכרחיים בין הצדדים בהתאם להלכת בע"מ 919/15, [פורסם בנבו] שעל-פי הפסיקה שבאה בעקבותיו (המפורטת בסעיף 71 לעיקרי הטיעון מטעמו של האיש), הוחלה רטרואקטיבית על תיקים קיימים, וגם במקרים בהם המשמורת אינה משותפת.
נזכיר כי בהתאם להלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] חיוב הורים יהודים לילדים בגילאי 6-15 הוא מדין צדקה. חלוקת המזונות בין ההורים תקבע על-פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה. לכן, שני הורים המצויים במשמורת משותפת עם חלוקה שווה של זמני השהות ויכולותיהם הכלכליות שוות, יישאו בחלקים שווים בנטל המזונות.
בהמשך הרחיבה הפסיקה, בעיקר בערכאות הדיוניות (אם כי גם בערכאת הערעור בבית משפט מחוזי), וציינה כי ניתן להחיל את הלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] גם על מזונות קטינים שחיובם מדין צדקה, הגם שאין מדובר במשמורת משותפת, תוך בחינת הפרמטרים הבאים שצויינו בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כדלקמן:
הערכת וקביעת צרכי הקטינים.
קביעת היכולות של הצדדים מכל מקור שהוא.
קביעת יחסיות ביכולת בכלכלית של ההורים זה מול זה.
חלוקת המשמורת בפועל.
ראו בנדון:
עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. [פורסם בנבו] (20.12.17)