38. את קביעותיה של השופטת קמא בשאלת השיתוף בבית וחלוקת הזכויות בו הנובעת מאותו שיתוף פירטנו בסעיף 14 לעיל. בסעיף זה גם פירטנו את זכות הקדימה שנתנה השופטת קמא לאישה ברכישת הבית והתנאים לה.
39. הן האיש והן האישה ערערו על קביעותיה של השופטת קמא בשאלת כוונת השיתוף בבית והיקפו, כמפורט בסעיף 21 לעיל.
40. אקדים ואומר כי שוכנעתי שדין ערעורו של האיש בנדון להידחות ברובו, למעט בשאלת זכות הקדימה שניתנה לאישה ברכישת הבית, ודין ערעורה של האישה בשאלת היקף השיתוף להתקבל.
לאור זאת ארחיב קמעא בנימוקי ושיקולי השופטת קמא בכל הקשור לכוונת השיתוף והיקפו.
41. בסעיפים 12-22 לפסק הדין התייחסה השופטת קמא לטענותיה של האישה בכל הקשור לכוונת השיתוף המלא בבית, שתמציתן כדלקמן:
א. תחילת הקשר זוגי בינה לבין האיש החל משנת 2002 וחיים משותפים כידועים בציבור.
--- סוף עמוד 21 ---
ב. במהלך חיים אלה עברה טיפולי פריון שהובילו ללידת הקטינות (תאומות).
ג. החלטה משותפת על רכישת הבית ובנייתו, לצורך גידול המשפחה.
ד. כל המסמכים הקשורים ברכישת הבית נחתמו ע"י בני הזוג, תוך כוונה כי רכישת הזכויות תהא בחלקים שווים.
ה. הבית נרכש מתמורת מכר דירתו של האיש מנישואיו הראשונים, מהון נוסף של האיש והכנסותיו מעסקים, אשר שימשו בערבוביה את משק הבית המשותף.
ו. התשלומים בעבור רכישת הבית שולמו מחשבון בנק שהיה על-שמו של האיש, אך מחשבון זה גם נמשכו הוצאות המחיה לחיים שוטפים של בני הזוג ולהוצאותיה של האישה.
42. בסעיפים 23-29 לפסק הדין התייחסה השופטת קמא לטענותיו של האיש בכל הקשור לבית ולזכויותיו הבלעדיות בו, ללא כוונת שיתוף, שתמציתן כדלקמן:
א. הוא זה שמימן באופן בלעדי את רכישת הבית.
ב. הקשר הרומנטי בין הצדדים שהיה קיים בעת רכישת הבית לא הוביל לשותפות כלכלית או אחרת. לכל אחד מהצדדים היו חשבונות בנק נפרדים, והם שמרו על הפרדה כלכלית גם בעת רכישת הבית.
ג. במועד רכישת הבית טרם נישאו, ואף לא שקלו הבאת ילדים לעולם.
ד. עת נרכש הבית היה ברור לצדדים כי הבית יהיה בבעלותו הבלעדית של האיש, מאחר שאלה נישואים שניים לשני הצדדים ולא היו בידיהם משאבים משותפים.
ה. בטפסי רכישת הבית ציינו הצדדים כי הם נשואים למרות שטרם נישאו אז, על מנת להגביר את סיכוייהם להתקבל כחברים בקיבוץ. הדבר היה מוסכם וידוע לשניהם, ולא היה בכך בכדי לשנות מהסכמתם בדבר בעלותו הבלעדית של האיש בבית.