45. סבורני כי אלה השאלות הדורשות הכרעה בערעורי הצדדים בכל הקשור לקביעות השופטת קמא בדבר כוונת השיתוף והיקפו במקרה דנן:
א. האם יש מקום להתערב בקביעה שרוב כספי רכישת הבית היו ממקורותיו הכספיים של האיש, שנצברו טרם החיים המשותפים (להלן: "הכספים העצמאיים"), אך לא כל כספי הרכישה?
ב. האם יש לראות בכספים העצמאיים שהביא האיש לרכישת הבית, לאחר השקעתם ברכישת הבית, כ"נכס חיצוני". לשון אחרת – האם הכספיים העצמאיים של האיש (באמצעותם נרכש רוב הבית) שינו את צביונם כ"נכס חיצוני" עם רכישת הבית בתקופת החיים המשותפת, אם לאו?
ג. האם יש מקום להתערב בקביעת "כוונת השיתוף" בבית?
ד. האם יש מקום להתערב בשיעור "היקף השיתוף" בבית?
תשובות לשאלות אלה, כפי שנראה להלן, תיתנה מענה לכל טענות הערעור שהעלו הצדדים בשאלות כוונת השיתוף והיקפו בבית, כפי שפורטו בסעיף 21 לעיל.
46. שאלה א' – הכספים העצמאיים שהושקעו ברכישת הבית
א. סבורני כי קביעתה של השופטת קמא בשאלת מקורות מימון הבית, לרבות חלקם של הכספים העצמאיים של האיש ברכישת רוב הבית (אך לא כולו), היא קביעה עובדתית מבוססת (והתייחסנו בהרחבה לנימוקי השופטת בקביעתה זו תוך התייחסות מלאה לכל טענות הצדדים בנדון), שלא נפלה בה טעות שתצדיק את התערבות ערכאת הערעור.
נזכיר את הכלל שבפסיקה, עליו עמדנו גם לעיל, כי ברגיל לא תתערב ערכאת הערעור בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ששמעה העדים והתרשמה גם ממידת ממהימנותם.
במקרה דנן לא התרשמתי ולא שוכנעתי כי קיימת טעות בולטת או נסיבות חריגות אחרות שיחייבו התערבותנו, כערכאת ערעור, בקביעת ממצא עובדתי זה, כי הכספים העצמאיים של האיש שימשו לרכישת רוב הבית, אך לא כולו.
--- סוף עמוד 25 ---
מכאן כי דין טענת הערעור של האיש נגד הקביעה בדבר מימון רוב רכישת הבית, אך לא כולו (ראו סעיף 21 לעיל), להידחות.
ב. אפילו אניח, לזכותו של האיש, כי כל מימון רכישת הבית נעשה מכספיו העצמאיים, לא יהא בכך לטעמי בכדי לעזור לאיש לסתור את כוונת השיתוף בבית, לנוכח יתר הטעמים שציינה השופטת קמא בקביעותיה לענין הסקת כוונת השיתוף בבית, בנסיבות המקרה דנן, וביניהם:
החיים המשותפים של בני הזוג כידועים בציבור החל משנת 2002, ועד למועד הפירוד בשנת 2013, כ-11 שנים.
ההחלטה על הרחבת המשפחה וטיפולי הפריון, שהובילו ללידת הקטינות התאומות.
ההחלטה המשותפת על רכישת בית שישמש את המשפחה שעמדה לגדול.