4. לנוכח אי-הבהירות בכל הנוגע לחוב זה, האיש היה יכול להוכיח את החוב המדוייק לעיריית אור יהודה, מהותו ומועד היווצרותו ע"י העדת מי ממחלקת הגביה בעירייה זו, אך לא טרח לעשות כן. מחדל זה משמש לחובתו, מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור, כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו, וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד (לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009).
--- סוף עמוד 45 ---
56. חוב בגין תביעת הזוג מעטוף נגד חברת....:
א. האיש טען לחוב כאמור, בו נשא בפועל, בסך של 12,690 ₪, בגין שכר טרחת עו"ד ביצוג בתובענה זו.
ב. השופטת קמא קבעה בפסק הדין לענין חוב זה כדלקמן:
"חוב בגין ההליך המשפטי מעטוף נ' חברת ... בסך של 12,690 ₪ - בחוות הדעת מיום 7.9.14 ציין האקטואר כי לא הוצגו לו נתונים בקשר לחוב זה – גם במהלך העדויות לא הוצגו כל מסמכים בנוגע לחוב זה, הוצג מכתב ממשרד עורכי דין מיום 12.7.15 שם מוזכר החוב, כפי שציין האקטואר לא ברור מי שילם סכום זה. (עמ' 76 שורות 7-16 לפרוטוקול) מאחר ולא הוצגה אסמכתא לתשלום, טענה זו נדחית (סעיף 118 לפסק הדין).
ג. טען האיש בהודעת הערעור (סעיף 44) ובעיקרי הטיעון (סעיף 48) כי טעה בית המשפט בקביעתו על אודות חוב זה, שכן צורף כנספח א' לסיכומיו בבית משפט קמא מכתב עו"ד אריאל פופר מיום 12.7.15, בו צויין כי החוב נגבה. בתאריך זה הצדדים כבר היו פירודים, ומשכך החוב נגבה מכספים שאינם משותפים. היות שמדובר בחוב משותף שנפרע ע"י האיש, הוא זכאי לקבל מחציתו מהאישה.
ד. האישה טענה לענין חוב נטען זה בעיקרי הטיעון מטעמה (סעיף 43), כי כל שהציג האיש בנדון היה מכתב מעו"ד ממנו עולה לכאורה, כי החוב המדובר שולם. האיש לא הציג כל אסמכתא כי הוא אישית שילם את החוב ולא חברה מטעמו.
ככל שהחוב הנדון שולם מכספים אישיים של האיש הוא היה יכול בקלות להראות אסמכתא לכך.
עוד הפנתה האישה לדבריו הזהירים של האיש לענין פרעון חוב זה, באומרו לגביו את המילים: "דאג כי יפרע". היינו נזהר מלטעון בפה מלא כי הוא אישית פרע את החוב.