ה. המומחה שטרנפלד נחקר על אודות חוב זה, והשיב כי לא הוצגה בפניו אסמכתא מי שילם חוב זה (עמ' 76 שו' 15-16 לפרו' יום 10.3.16).
ו. לאחר עיון בכל אלה סבורני כי יש לדחות הערעור על קביעת השופטת קמא בנוגע לחוב הנדון, מהטעמים הבאים:
1. כפי שעולה מפסק הדין בתביעת מעטוף (מוצג יא' לתיק המוצגים מטעם האיש) שניתן ביום 27.2.13 (הליך שהחל בבימ"ש השלום ברמלה בחודש 12/10), נתבעו שם חברת ... (אחת מהחברות של האיש) והאיש עצמו.
--- סוף עמוד 46 ---
מכתבו של עו"ד פופר מיום 12.7.15 לא לימד מי שילם לו חוב זה, האיש אישית או החברה .... (הנתבעת האחרת).
לשון אחרת – האיש לא הוכיח כי חוב זה שולם על ידיו מכספיו האישיים.
לכאורה לא היה קל להאיש מלהציג אסמכתא בדבר מקור תשלום פרעון החוב, אך האיש נמנע מלעשות כן ללא הסבר סביר. מחדל ראייתי זה פועל לחובתו מכח הכלל שבפסיקה המוזכר לעיל, התקף גם לאי-הצגת ראיה רלוונטית.
2. האיש נמנע גם מלהעיד את עו"ד פופר באשר למקור תשלום החוב אליו. גם מחדל ראייתי זה פועל לחובת גרסתו כי פרע מכספיו האישיים חוב זה, מכח הכלל שבפסיקה המוזכר לעיל.
57. חוב שכ"ט עו"ד טיקוצקי:
א. טוען האיש לחוב משותף לעו"ד טיקוצקי בשיעור של 51,378 ₪.
ב. השופטת קמא קבעה בפסק הדין לענין חוב זה כדלקמן:
"חוב שכ"ט עו"ד טיקוצקי בסך של 51,378 ₪ - האקטואר התייחס לתביעת חוב זה במסגרת מכתבו מיום 1.7.15 סעיף 2א ואיזן חוב זה בין הצדדים" (סעיף 120 לפסק הדין).
ג. האיש טען בהודעת הערעור (סעיף 45) ובעיקרי הטיעון (סעיף 49), כי מחקירת האקטואר שטרנפלד (עמ' 75 לפרו' שו' 26-27) וממכתבו מיום 1.7.15 עולה, כי זקף לחובת האישה סך של 10,894 ₪ בלבד. זאת כיוון שסבר שהחובות שולמו ע"י החברות ומשכך לקח חובות אלה בקיזוז מע"מ וחסכון המס בגינם. בחקירתו הוכח כי החברות לא היו פעילות באותה תקופה, כך שתשלומים אלה לא הוצגו לרשויות המס, לא ניתנה שום הטבה בגינם ואלה שולמו מכיסו הפרטי של המערער.
ד. האישה טענה לגבי חוב נטען זה בעיקרי הטיעון מטעמה (סעיף 43), וציינה כי אין בטענותיו של האיש בנדון בכדי לסייע לו. הטענה כי חרף קביעת האקטואר החברה/ות של האיש לא כיסו את החוב האמור אינה בבחינת ראיה כי הוא עשה כן, במיוחד כשלא הציג כל אסמכתא לתשלום החוב הנטען מכספיו הפרטיים, שחזקה כי קיימת בידיו.
ה. המומחה שטרנפלד, בהודעתו לבית משפט קמא מיום 1.7.15 (נספח ה3 לתיק המוצגים מטעם האיש), ציין כדלקמן: