48. למעלה מן הצורך ייאמר, כי הנתבע מצדו לא הוכיח בפנינו כי ביצע את עבודתו כהלכה וכי טענות הנתבעת בעת השימוע היו שגויות, וכל שטען לסיבת איחוריו הוא כי התובעת סרבה להקצות לו חניה (דבר שלא התחייבה לו בהסכם), ונאלץ לחפש חניה למעלה משעה כל יום. ברי כי משהוגדרו לו שעות עבודה, נדרש הוא להתייצב בזמן בהתאם להתחייבויותיו כעובד. ממילא, אין לקבל "הסבריו".
49. באשר לבעיות משמעת, אין לקבל את טענת הנתבע כי אלו נשמעו בפניו רק בעת הגשת התביעה. די אם נפנה לזימון שימוע שנמסר לנתבע ביום 19.11.12.
50. כך או כך, אין בפנינו כי התובעת הפרה את הסכם העבודה.
אשר על כן, נדחית תביעת הנתבע ברכיב זה.
ודאי איננו מקבלים טענתו כי משהפרה התובעת את ההסכם (כטענתו), בטל ההסכם (משמע, פטוּר הוא מכל חיוביו).
פיצויי פיטורים
51. הנתבע עתר לפיצויים עפ"י הדין בשל הפרת ההסכם באופן חד צדדי בסך של 5,400 ₪ (בסיכומיו עתר לסך של 9,375 ₪).
52. לטענת התובעת, הנתבע לא השלים שנת עבודה אחת, על כן אינו זכאי לפ"פ, וגם לו היה זכאי לפ"פ הרי שבשל עבירות משמעת חמורות היה מאבד זכאותו.
53. הזכאות לפיצויי פיטורים, בהתאם לקבוע בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קמה לעובד שעבד שנה אחת ברציפות.
הנתבע פוטר מעבודתו לאחר 7 חודשי העסקה, משכך אינו זכאי לפ"פ ואין בפנינו
כי ראוי להחיל הוראת סעיף 3 לחוק.
54. על כן, נדחית התביעה ברכיב זה.
אי עריכת שימוע
55. הנתבע טוען, כי זכאי הוא לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, לאחר שפוטר באופן משפיל בצעקות לאחר שעמד על זכויותיו, לא הוצגו בפניו נסיבות לפיטוריו ולא ניתנה לו הזדמנות כנה להביע את עמדתו בנוגע לסיום העסקתו. אשר על כן, עתר לסך של 5,000 ₪ בגין רכיב זה.
56. לטענת התובעת, לנתבע נערך שימוע כדין ביום 20.11.12, במהלכו, גיחך וציחקק, נמנע מלהשיב לעניין או להעלות תירוץ למעשיו ומחדליו. על כן, הנתבע פוטר לאחר שהתובעת שקלה ובחנה את העניין.
57. אין חולק, כי התובע קיבל זימון יום מראש. אין חולק כי נערך שימוע. לא הוצג בפנינו פרוטוקול לשימוע; אין חולק כי התובע פוטר בהודעה מוקדמת, כך שסיום יחסי העבודה נקבע ל-28.11.12.
58. עוד אין חולק, כי עד להגשת התביעה שכנגד, הנתבע לא העלה איזשהי טענה כביכול, עסקינן בשימוע שלא כדין.
59. בשוקלנו כל אלה, ומשלא הוכח פגם ממשי בשימוע – לא מצאנו להעתר לתביעה ברכיב זה. (ונבהיר: הנתבע אינו מנמק עתירתו בהעדר פרוטוקול).