לא למותר לציין כי תמונה דומה נוצרה גם בהליך דנן – כאשר המדינה העלתה בסיכומיה לפנינו את סוגיית הרמת המסך, וטענה כי הוכיחה את יסודותיה (ראו לעיל, פסקה 10), ואילו רוזנבאום וסמואל (פרק ד.4 לכתב הערעור ופרק ד.3 לסיכומיהם) וחברות ב' וג' (פרק ו.8 לכתב הערעור ופסקה 87 לסיכומיהן) השיבו לגוף הסוגיה. אף שהם מבקרים את חוסר הבהירות בפסק דין של בית המשפט קמא, רוזנבאום וסמואל הדגישו כי הם מתייחסים לשאלת הרמת המסך "הואיל והטענה הועלתה ע"י התובעת" (פסקה 51 לסיכומיהם) – ולא סברו שהיא נזנחה.
הנה כי כן, משנקבעו הקביעות העובדתיות האמורות לגבי התרמית שביצעו המערערים – סוגיה שעמדה במוקד הדיון בפני הערכאה המבררת – ובהתחשב בטענות שהועלו על ידי קרן השיווק ובקו ההגנה של המערערים, אין מניעה דיונית להסיק את המסקנה המשפטית המתבקשת בדבר הרמת מסך. טענה זו לא נזנחה על ידי המדינה, וגם אם יש מקום להסתייג מחוסר הבהירות בפסק דינו של בית המשפט קמא באשר לעילה שמכוחה חויבו כלל המערערים, אין מניעה לקבל אותה על בסיס ניתוח משפטי עצמאי של ערכאת הערעור.
15. משכך, יש להידרש לסוגיית התיישנותה של העילה החוזית. כזכור, בהתאם להסכמי המענק, על חברה א' לשלם לקרן השיווק תמלוגים "בשיעור של 3% לשנה" – בכל שנה שבה חצו הכנסותיה מייצוא יהלומים את הרף הקבוע, וכל עוד היא טרם הגיעה לתקרת התשלום. כלומר, ההסכמים יוצרים שורה של חיובים שנתיים נפרדים, הנגזרים מביצועי חברה א' באותה שנה. נובע מכך, כי בכל שנה בה חמקה החברה מחובתה – בחסות האישיות המשפטית הנפרדת של חברות ב' ו-ג' – היא הפרה את הסכמי המענק בצורה יסודית, והעניקה לקרן השיווק עילה עצמאית לביטולם (לפי סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). מאחר ותקופת ההתיישנות בתביעות חוזיות מתחילה ביום שבו "נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות), המירוץ ביחס לכל אחת מעילות הביטול שנוצרו במהלך שנות התרמית יתקיים בנפרד (ראו והשוו ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5) 423, 430 (1997), בהתייחס להפרה נמשכת; ראו גם ע"א 367/83 מ' שושן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט(1) 633, 638 (1985)). משמע, בעוד עילות הביטול שנולדו כתוצאה מההפרות שבוצעו בשנים 2001-2004 התיישנו זה מכבר, התמונה שונה לחלוטין ביחס לעילת הביטול הנעוצה באי תשלום תמלוגי שנת 2005. כפי שהיטיב חברי להסביר (פסקה 39 לחוות דעתו), החיוב בתמלוגים אלה לא הבשיל לפני יום 1.4.2005 – כך שהעילות ששורשיהן באי תשלום אותם תמלוגים טרם התיישנו במועד הגשת תביעת המדינה.