מתוך סעיף זה ניתן ללמוד על שלושה צעדים נוספים אשר מוסמך תאגיד בנקאי לנקוט- הטלת מגבלות כמותיות על פעולות המבוצעות, הפסקת פעילות מסוימת או סגירת החשבון.
(במאמר מוסגר אציין כי הוראה דומה קיימת כיום בסעיף 50 להוראות נוהל 411 המתוקן).
המתח בין החובה למתן שירות לבין החובות למניעת הלבנת הון וטרור;
- לעיל נסקרו מחד חובת התאגיד הבנקאי למתן שירות ללקוחותיו ומאידך חובותיו הנובעות מדברי החקיקה למניעת הלבנת הון וטרור. עוד הוצגו דרכי הפעולה של התאגיד הבנקאי לשם הפחתת ומניעת סיכונים הנובעים מלקוחותיו או פעילויותיהם ובכלל זה, סמכותו של הבנק לדרוש מידע ומסמכים, לצמצם או למנוע פעילות ואף להורות על סגירת חשבון. בהינתן שסמכויותיו האחרונות של התאגיד הבנקאי עלולות, מטבע הדברים, להוביל בחלק מהמקרים - להכבדה על פעילות הלקוחות, צמצום היקף פעילותם ואף מניעת פעילותם - נוצר מתח בין חובות אלו לבין חובותיו של הבנק למתן שירות, העומדות לכאורה בסתירה להן. מתח זה, הצריך ומצריך קביעת כללים והנחיות לתאגידים הבנקאיים באשר לאופן בו עליהם לנהוג מקום בו לדידם, קיימת התנגשות בין שתי החובות.
בהקשר זה, ראשית וכפי שהובא לעיל, קובע סעיף 24 לנוהל 411 כי הפרת דרישה להמצאת מסמכים או מידע, יהא בה בכדי לבסס סירוב סביר למתן שירות - קרי סירוב הקבוע כחריג לחובה למתן שירות הקבועה בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות. בדומה, במסגרת הפסיקה כפי שהובאה לעיל, ובכלל זה בפסק הדין בעניין עמותת איעמאר, נקבע כי סירוב למתן שירות ובכלל זה גם באופן העולה כדי סגירת חשבון, בהתבסס על חשדות בדבר עבירות על החקיקה בעניין הלבנת הון, יחשב כסירוב סביר למתן שירות.
עוד נקבע מפורשות, באשר לאספקת מידע הנדרש לבנק לשם הפסת דעתו בכל הנוגע לפעילות הלקוח, בתיק אזרחי (חיפה) 13195-04-16 מ.ר.מ. אקספרס בערעור מיסים נ' בנק לאומי בערעור מיסים [פורסם בנבו] 2.6.16) כי:
"ברי, כי לצורך ביצוע חובותיהם על פי דין, זכותם של המוסדות הבנקאיים לקבל את כל המידע הדרוש להם כדי "להפיס את דעתם" בנוגע לפעילות זו או אחרת בחשבונות לקוחותיהם, ועל מנת שיוכלו לוודא שאין שימוש שלא כדין בחשבונות - וכך יוכלו למלא את חובותיהם כלפי הרגולטורים וכלפי הציבור. זאת ועוד, אף אם דרישות מעין אלו, מקשות על הלקוח ודורשות ממנו הקצאת משאבים ותשומות לצורך קיומן - אני סבורה כי חלה עליו חובה לקיימן, בכפוף להיותן סבירות בנסיבות."