בהקשר זה, ראשית וכפי שהובא לעיל, קובע סעיף 24 לנוהל 411 כי הפרת דרישה להמצאת מסמכים או מידע, יהא בה בכדי לבסס סירוב סביר למתן שירות - קרי סירוב הקבוע כחריג לחובה למתן שירות הקבועה בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות. בדומה, במסגרת הפסיקה כפי שהובאה לעיל, ובכלל זה בפסק הדין בעניין עמותת איעמאר, נקבע כי סירוב למתן שירות ובכלל זה גם באופן העולה כדי סגירת חשבון, בהתבסס על חשדות בדבר עבירות על החקיקה בעניין הלבנת הון, יחשב כסירוב סביר למתן שירות.
עוד נקבע מפורשות, באשר לאספקת מידע הנדרש לבנק לשם הפסת דעתו בכל הנוגע לפעילות הלקוח, בת"א (חי') 13195-04-16 מ.ר.מ. אקספרס בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ (2.6.16) כי:
"ברי, כי לצורך ביצוע חובותיהם על פי דין, זכותם של המוסדות הבנקאיים לקבל את כל המידע הדרוש להם כדי "להפיס את דעתם" בנוגע לפעילות זו או אחרת בחשבונות לקוחותיהם, ועל מנת שיוכלו לוודא שאין שימוש שלא כדין בחשבונות – וכך יוכלו למלא את חובותיהם כלפי הרגולטורים וכלפי הציבור. זאת ועוד, אף אם דרישות מעין אלו, מקשות על הלקוח ודורשות ממנו הקצאת משאבים ותשומות לצורך קיומן – אני סבורה כי חלה עליו חובה לקיימן, בכפוף להיותן סבירות בנסיבות."
בדומה, נקבע בת"א (מחוזי חי') 33211-05-15 א.י. איור בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (9/10/15) כי אין ספק כי הבנק זכאי – ואף חייב - לדעת מי הוא הלקוח "האמיתי" שלו, מי הוא "העומד מולו", וכי יש חשיבות למתן מידע מדויק בזמן אמת לגבי זהות הלקוח, לרבות (כמובן) בעלי השליטה והמנהלים.
בה"פ (מחוזי-נצרת) 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים (13.4.2015) (להלן: "פסק דין בוסתן החרמון"), דן בית המשפט המחוזי בנצרת, בהחלטת בנק בדבר סגירת חשבון הלקוח. במסגרת הדיון, הקדים בית המשפט ואבחן בין סירוב לפתוח חשבון מלכתחילה, לבין סירוב להמשיך ולהעניק שירות בנקאי לאחר שכבר נפתח החשבון. כך, לגישתו של בית המשפט המחוזי באותו עניין:
"כאשר מדובר בסגירת חשבון, אשר מתנהל במשך תקופה ממושכת (בענייננו החשבון מתנהל מזה כ-17 שנים), על הבנק להצביע על נימוקים כבדי משקל, המצדיקים סגירת החשבון. טעמים המצדיקים סירוב לפתוח חשבון, עשויים להיות בלתי מספיקים כדי לסגור אותו ולסרב להמשיך את ניהלו. במשך השנים בהם מתנהל החשבון נוצרים יחסי אמון ונאמנות בין הלקוח לבין הבנק ופקידיו, אשר נחשפים לפעילותו העסקית של הלקוח, למחזור העסקי שלו, ללקוחותיו, לתזרים הכנסותיו והוצאותיו ולאינפורמציה רבה אחרת, שיכולה להיות רגישה לשם המשך ניהולו של העסק. יתרה מכך, במהלך פעילותו של החשבון, מנפיק הבנק ללקוח פנקסי שיקים, שבאמצעותם הוא משלם לעובדים, לספקים, ללקוחות ולמוסדות שונים. סגירת החשבון והעתקת הפעילות לבנק אחר עלולה לפגוע בפעילותו הסדירה של הלקוח, בעסק אותו הוא מנהל ואף במוניטין שלו ובשמו הטוב בפני כל אלה."
כיוון שכך, קובע בית המשפט המחוזי באותו עניין כי ההחלטה לסגור חשבון פעיל :
"... צריכה להישקל בכובד ראש, תוך מתן משקל למלוא נסיבות העניין, לרבות האינטרס של הלקוח שעלול להיפגע בצורה קשה. בין היתר, על הבנק לקחת בין שיקוליו את פרק הזמן שבו מתנהל החשבון, את אופן ניהול החשבון מאז שנפתח ועד היום, חומרת המעשה שבגינו החליט הבנק לסגור את החשבון, האם מדובר באירוע חד פעמי, או שמא מדובר בהצטברות של אירועים, היקף הפעילות בחשבון, ועוד. החלטה שאינה מביאה בחשבון שיקולים אלה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2 לחוק. "