29. "האליה" - נובעת מכך שבהתאם לפסיקה עד כה, בית המשפט המעביר החלטת התאגיד הבנקאי תחת שבט ביקורתו, יפעיל ביקורת הדומה לביקורת המופעלת על רשות מנהלית. קרי - בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות [ראו - בג"ץ 8938/11 “All For Peace” נ' שר התקשורת (24.2.2015) פיסקה 18 לפסק דינו של השופט מלצר וההפניות שם; אורי גורן בתי משפט מינהליים 176 (2008)] וביקורתו השיפוטית תישמע רק במקרים בהם ההחלטה המנהלית נגועה בפגם או באי - סבירות קיצונית, דהיינו חרגה ממתחם הסבירות [ראו בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, (27/3/16), פסקה מ"ו לפסק דינו של המשנה לנשיאה רובינשטיין]. בכלל זה בית המשפט יבחן האם הרשות, קיימה הליך כדין, שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים, האם היו לפניה כל הנתונים הצריכים לעניין והאם החלטתה לא הייתה נגועה בשיקולים זרים (ראו בג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה (22/6/14), פסקה 37 לפסק דינה של השופטת ארבל ]. באשר למתחם סבירות החלטתה של הרשות המנהלית, יפות קביעות בית המשפט העליון בבג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678, שם, בעמוד 688 נקבע: "אך לא זה המבחן אשר על בית המשפט לפעול על פיו, כשהוא נדרש להתערב במעשי המינהל. השאלה בה עליו להחליט היא לא מה היה מחליט בית המשפט, בנסיבות דומות, אלא אם החלטת המינהל עומדת בפני הביקורת, בהיותה החלטה שרשות מינהלית סבירה יכולה הייתה לקבל. אם ההחלטה עומדת במבחן הסבירות – במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות – לא יתערב בכך בית המשפט."
בדומה נקבע גם בבג"ץ 389/80 דפי זהב נ. רשות השדור ואח', פ"ד לה(1) 421 בעמ' 442-3 כי: "העיקרון בדבר אי – התערבות של בית המשפט בשיקול הדעת המינהלי פירושו כי הבחירה בין הפתרונות האפשריים השונים הנופלים למתחם הסבירות, כל כולה נתונה לרשות המינהלית..."סיכומו של דבר: חופש הבחירה המינהלי פועל במתחם הסבירות. בתחום זה לא יתערב בית המשפט ולא יחליף את שיקול הדעת המינהלי בשיקול – דעתו הוא. בחירה הנעשית מחוץ למתחם הסבירות תיפסל על ידי בית המשפט. מתחם הסבירות עצמו נקבע על ידי בית המשפט, השואל את עצמו, מהו תחום השיקולים של רשות מינהלית סבירה בנסיבות הקונקרטיות של העניין שלפניו."
בדומה ובאופן ספציפי להחלטת תאגיד בנקאי, נקבע בת"א (מחוזי חיפה) 725/01 יצחק אמר ושות' חברה לייזום בניה והשקעות 1995 (23/11/13) מפי כבוד השופט עמית: "גם אם ניתן לחלוק על הערכות הבנק, הרי שהן נופלות במתחם הסבירות של שיקול הדעת הבנקאי-עסקי, ואין בית המשפט שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הבנק – ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ. בנק הפועלים, פ"ד נג(1) 577, 591-593."
יחד עם זאת, בפסק הדין בוסתן החרמון נקבע:
"אכן, בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הבנק, והוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו, אך מקום שעל פניו ברור כי הבנק לא שקל את השיקולים שהיה עליו לשקול, והגיע להחלטה שגויה ובלתי סבירה, שומה על בית המשפט להתערב כדי למנוע עיוות דין."