בדומה ובאופן ספציפי להחלטת תאגיד בנקאי, נקבע בתיק אזרחי (מחוזי חיפה) 725/01 יצחק אמר ושות' חברה לייזום בניה והשקעות 1995 [פורסם בנבו] (23/11/13) מפי כבוד השופט עמית: "גם אם ניתן לחלוק על הערכות הבנק, הרי שהן נופלות במתחם הסבירות של שיקול הדעת הבנקאי-עסקי, ואין בית המשפט שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הבנק - ערעור אזרחי 6505/97 בוני התיכון בערעור מיסים נ. בנק הפועלים, פ"ד נג(1) 577, 591-593."
יחד עם זאת, בפסק הדין בוסתן החרמון נקבע:
"אכן, בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הבנק, והוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו, אך מקום שעל פניו ברור כי הבנק לא שקל את השיקולים שהיה עליו לשקול, והגיע להחלטה שגויה ובלתי סבירה, שומה על בית המשפט להתערב כדי למנוע עיוות דין."
אציין כי האופן בו מועברת ביקורת שיפוטית על החלטת התאגיד הבנקאי נובע, בין היתר, מכך שבדומה לגופים מנהלים, נקודת המוצא, עד כה היא שהתאגיד הבנקאי, לא זו בלבד ש"אין לו דבר משל עצמו", אלא שהוא מעוניין להגדיל את מסת לקוחותיו ומשכך, באופן מובנה מעוניין ככלל לתת שירות. כך בתא תיק אזרחי (מחוזי חי') 19332-12-11 יוסף שלש נ' בנק מזרחי טפחות בערעור מיסים [פורסם בנבו] (18/2/15) נקבע כי: "דרך כלל, עולה החובה לתת שירות, בקנה אחד עם מטרתו של התאגיד העסקי - הוא הנתבע בענייננו. התנגשות בין המטרות העסקיות של הבנק לבין חובתו לתת שירות, יכולה להימצא, מקום בו הבנק חושש ממתן שירות לאדם מסוים."
- במסגרת טיעוניהם מפנים המבקשים למתח אשר נוצר בין החובה של התאגיד הבנקאי למתן שירות לבין החובות המוטלות עליו בהתאם לחקיקה למניעת הלבנת הון וכן, לשינוי אשר חל במערך השיקולים של התאגיד הבנקאי, אשר אינו עוד מי שאין לו דבר משל עצמו ומעוניין להגדיל את מסת לקוחותיו, אלא הוא מי אשר, ככל גורם שונא סיכון, מונע תחת איום מפני סנקציות פליליות או כספיות אשר יוטלו עליו, ככל שלא יקיים החובות המוטלות עליו בהתאם לחקיקה למניעת הלבנת הון וטרור. לטענת התובעים, חששות אלו של התאגידים הבנקאיים, גוברים על רצונם במתן השירות ויש בהם בכדי להוביל לקביעות נמהרות של התאגידים הבנקאיים, מקום בו מדובר בהתנהלות שהיא לגיטימית אבל לא סטנדרטית. התובעים כאמור, סבורים כי בהינתן כל זאת, שומה על בית המשפט לשנות את האופן בו מועברות החלטות התאגידים הבנקאיים תחת שבט ביקורתו, כך שבית המשפט יבחן את שיקול הדעת המופעל על ידי הבנק באופן רגיל ולא תוך החלת "מתחם הסבירות" או חזקות הנוגעות לתקינות ההליך.
אציין כי התובעים מפנים, כמבססת טענתם באשר לשינוי באופן בו יש להעמיד את החלטות התאגידים הבנקאיים תחת שבט ביקורתו של בית המשפט, להחלטת בית המשפט העליון בפרשת ביטס אוף גולד. באותו עניין, נדונה החלטת בנק לאומי, לסגור חשבון של לקוח אשר הפעיל זירת מסחר במטבעות דיגיטליים (קריפטוגרפים) מסוג ביטקוין, בנסיבות בהן בנק ישראל והמפקח על הבנקים לא הכריעו בסוגיית חוקיות פעילות כאמור. בהינתן האמור, עת נדרש בית המשפט המחוזי לבחון החלטת הבנק, נקבע על ידו, מפי כבוד השופט אטדגי כי: