אציין כי האופן בו מועברת ביקורת שיפוטית על החלטת התאגיד הבנקאי נובע, בין היתר, מכך שבדומה לגופים מנהלים, נקודת המוצא, עד כה היא שהתאגיד הבנקאי, לא זו בלבד ש"אין לו דבר משל עצמו", אלא שהוא מעוניין להגדיל את מסת לקוחותיו ומשכך, באופן מובנה מעוניין ככלל לתת שירות. כך בתא ת"א (מחוזי חי') 19332-12-11 יוסף שלש נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (18/2/15) נקבע כי: "דרך כלל, עולה החובה לתת שירות, בקנה אחד עם מטרתו של התאגיד העסקי - הוא הנתבע בענייננו. התנגשות בין המטרות העסקיות של הבנק לבין חובתו לתת שירות, יכולה להימצא, מקום בו הבנק חושש ממתן שירות לאדם מסוים."
30. במסגרת טיעוניהם מפנים המבקשים למתח אשר נוצר בין החובה של התאגיד הבנקאי למתן שירות לבין החובות המוטלות עליו בהתאם לחקיקה למניעת הלבנת הון וכן, לשינוי אשר חל במערך השיקולים של התאגיד הבנקאי, אשר אינו עוד מי שאין לו דבר משל עצמו ומעוניין להגדיל את מסת לקוחותיו, אלא הוא מי אשר, ככל גורם שונא סיכון, מונע תחת איום מפני סנקציות פליליות או כספיות אשר יוטלו עליו, ככל שלא יקיים החובות המוטלות עליו בהתאם לחקיקה למניעת הלבנת הון וטרור. לטענת התובעים, חששות אלו של התאגידים הבנקאיים, גוברים על רצונם במתן השירות ויש בהם בכדי להוביל לקביעות נמהרות של התאגידים הבנקאיים, מקום בו מדובר בהתנהלות שהיא לגיטימית אבל לא סטנדרטית. התובעים כאמור, סבורים כי בהינתן כל זאת, שומה על בית המשפט לשנות את האופן בו מועברות החלטות התאגידים הבנקאיים תחת שבט ביקורתו, כך שבית המשפט יבחן את שיקול הדעת המופעל על ידי הבנק באופן רגיל ולא תוך החלת "מתחם הסבירות" או חזקות הנוגעות לתקינות ההליך.
אציין כי התובעים מפנים, כמבססת טענתם באשר לשינוי באופן בו יש להעמיד את החלטות התאגידים הבנקאיים תחת שבט ביקורתו של בית המשפט, להחלטת בית המשפט העליון בפרשת ביטס אוף גולד. באותו עניין, נדונה החלטת בנק לאומי, לסגור חשבון של לקוח אשר הפעיל זירת מסחר במטבעות דיגיטליים (קריפטוגרפים) מסוג ביטקוין, בנסיבות בהן בנק ישראל והמפקח על הבנקים לא הכריעו בסוגיית חוקיות פעילות כאמור. בהינתן האמור, עת נדרש בית המשפט המחוזי לבחון החלטת הבנק, נקבע על ידו, מפי כבוד השופט אטדגי כי:
"העמדה הקובעת היא עמדתו של בנק ישראל, ושל המפקח על הבנקים. היא שצריכה להנחות את הבנקים והיא המחייבת אותם. אם בנק ישראל מתקשה להכריע בסוגיה העקרונית, מה לנו כי נלין על המשיב, או על כל בנק אחר?
הבנק מצוי, אפוא, במצב של "אוי לי מיִצרי ואוי לי מיוֹצרי" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סא, עמוד א). אם יתיר פעולות הקשורות למסחר בביטקוין, הוא עלול להפר את חובותיו לפי חוק איסור הלבנת הון, וזאת בהעדר יכולת או ידע לנהל את הסיכון הכרוך במסחר בביטקוין, עליו הכריזו בקול רם ובמשותף הרשויות במדינה המוסמכות לכך ביותר, בהודעתם המשותפת מיום 19.2.14 כאמור לעיל (וראו עדותו הנ"ל של ארדינסט, עמ' 155). אם יאסור פעולות הקשורות למסחר בביטקוין הוא עלול להפר את חובותיו לפי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח).
נמצא, כי במצב זה כל החלטה של הבנק – המשיב, לכאן או לכאן, תהיה מצויה ב"מתחם הסבירות" שנקבע בפסיקה, כאמור לעיל....
ויודגש, מסקנתי האמורה אין פירושה שהחלטת המשיב לאסור כל פעילות בחשבון הקשורה למסחר בביטקוין היא "נכונה" יותר. באותה מידה, אם המשיב היה מחליט להתיר פעילות כזו, תוך הטלת פיקוח הדוק ובהסתייע במומחים טובים המסוגלים לנהל סיכון כזה, גם אז יתכן שהחלטתו היתה "נכונה" יותר." (ההדגשה שלי, ל"ב)
[ה"פ (מחוזי ת"א) 1992-06-15 ביטס אוף גולד בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (06.06.2017)]