35. כב' השופט ברנר נסמך גם על פסק דינו בעניין פש"ר (ת"א) 2138/03 אשר בן סימון נ' המנהל המיוחד עו"ד מיכה צמיר (פורסם בנבו, 24.1.10), שם נאמר:
"ואילו בענייננו, מה שצמצם את זכות הנושים למימוש הנכס לא היתה הערת האזהרה שנרשמה לטובתו של המערער, אלא המשכנתא הרשומה לטובת הבנק. מכוחה של משכנתא זו הנכס אף נמכר, ועם מכירתו, פקעה למעשה הערת האזהרה וניטל אופייה הקנייני. ויתורו של המערער על הערת האזהרה איננו מגדיל איפוא את נכסי החייב, באשר הדירה כבר נמכרה בלאו הכי. בצדק טען איפוא המנהל המיוחד בתשובתו לערעור כי כוחה המשפטי של הערת האזהרה למנוע את מימוש הדירה אינו קיים עוד ובכך ניטל ממנה תוקפה הקנייני." (שם, פסקה 20).
36. כב' השופט ברנר הוסיף והתייחס לפסק הדין שניתן בה"פ 4225/05 אמזלג נ' עו"ד ניב (פורסם בנבו, 1.5.07) (להלן: "עניין אמזלג"), עליו מבקש להסתמך צד ג' מר אבנר לוי בענייננו:
"אני ער לפסק הדין שניתן בתיק ה"פ (י-ם) 4225/05 שמואל אמזלג נ' עו"ד אסף ניב כונס נכסים [פורסם בנבו] (1.5.2007), בו נפסק כי בעל הערת האזהרה הוא נושה מובטח במובן פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980, אלא שבאותו ענין לא היה מדובר בהערת אזהרה שפקעה עקב מימושו של הנכס מכוחה של משכנתא, כמו בענייננו".
37. לסוגיה בעלת מאפיינים דומים נדרשה לאחרונה גם כב' השופטת עירית וינברג- נוטוביץ' בתיק עש"א (מחוזי מרכז) 39739-05-17 עדי טמיר (נושה) נ' עו"ד אופיר פדר (מנהל מיוחד) ואח' ( ניתנה ביום 27.11.18 פורסמה בנבו).
באותו מקרה נדונה שאלת מעמדו של נושה מכוח הסכם הלוואה שנרשמו לטובתו:
א. משכון על זכויות החייבים בנכס מקרקעין שרבצו עליו משכנתאות קודמות בזמן.
ב. הערת אזהרה שלילית בדבר הימנעות מעסקה בנכס.
מאחר שהחייבים לא עמדו בפירעון תשלומי המשכנתא ולאחר שניתנו צווי כינוס כנגד החייבים, נמכר הנכס באישור בית משפט של פשיטת רגל וכספי התמורה הועברו לידי הנאמן. בהמשך, הורה בית המשפט על מחיקת צווי עיקול שנרשמו על זכויות החייבים בנכס ועל מחיקת הערת האזהרה השלילית וביטול המשכון שנרשמו לטובת הנושה תוך שמירת טענותיו ביחס לסכום ההלוואה ושאלת מעמד נשייתו, בדומה לענייננו.
הנושה דשם הגיש תביעות חוב שאושרו על ידי המנהל המיוחד בדין רגיל. בתוך כך, הגיש הנושה ערעור על הכרעת החוב וטען כי יש לראות בו נושה מובטח.
38. כב' השופטת וינברג-נוטוביץ אשר דחתה את ערעור הנושה, הסתמכה במסגרת פסק דינה, בין היתר על האמור בפסד דינו של כב' סגן הנשיא השופט ברנר בפש"ר 10344-02-16 הנ"ל.
בכל הנוגע לרישום המשכון, קבעה כב' השופטת וינברג-נוטוביץ כי עולה מהוראות הדין, הפסיקה והספרות כי אין במשכון שנרשם ברשם המשכונות לטובת הנושה כדי להקנות לו מעמד של בעל שעבוד או נשייה מובטחת. על פי קביעתה:
"...הדרך למשכן מקרקעין, שזכות החייב בהם רשומה כבענייננו, הינה ברישום משכנתה בלשכת רישום המקרקעין בלבד. משכון שנרשם ברשם המשכונות על מקרקעין מוסדרים הינו חסר תוקף כלפי נושים אחרים ומכל מקום, אינו מעניק לבעליו שעבוד על המקרקעין..."
(שם, פסקה 42 לפסק הדין).