50. כאמור, לאחר שנדחתה טענתו של רובין כי לא חולקו לו דיבידנדים באופן העולה כדי קיפוח, בית המשפט המחוזי קבע כי זכויותיו של רובין אכן קופחו, בהתבסס על הקביעה כי גרובר משך סכומים נכבדים מן החברה באופן חד צדדי, שיש לראות בו בגדר חלוקה לא שוויונית של רווחי החברה. ברם, קיימת שאלה באלו נסיבות הימנעות מחלוקת דיבידנד עשויה לעלות כדי קיפוח (להרחבה בעניין זה, ראו: עניין פרט תעשיות מתכת). בין השיקולים הרלוונטיים לעניין, יש להבחין בין חברה ציבורית לחברה פרטית, שכן בית המשפט נכון יותר לבוא לעזרת המיעוט בחברה פרטית, מפני שבמסגרת זו קיים פתח גדול יותר לניצולו של המיעוט על ידי הרוב (אירית חביב-סגל, דיני חברות 610-608 (2007) (להלן: חביב-סגל)). אי-חלוקת דיבידנדים בצירוף פעולות אחרות מצד הרוב, המזרימות מכספי החברה לכיסו של בעל השליטה בלבד, עשויות להוביל למסקנה כי החברה נוהלה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי מניות המיעוט (חביב-סגל, עמ' 612; ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 28 (28.5.2012)). ויודגש, גם במקום שבו כל אירוע בפני עצמו לא היה עולה כדי "קיפוח", התמונה הכוללת של מגוון האירועים בכללותה עשויה להוביל למסקנה כי החברה נוהלה בדרך שיש בה משום קיפוח (ראו גם: שפינדל וזכות, עמ' 318-316; כהן, עמ' 155-147; גדיש, שם; עניין פרט תעשיות מתכת, פסקה 14).
51. בהתחשב באמות מידה אלה, לא מצאתי כי קמה בענייננו עילה להתערב במסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי השימוש שעשה גרובר בכספי החברה עולה כדי חלוקה לא שוויונית של רווחי החברה. בית המשפט קיבל שורה של טענות באשר להתנהלות גרובר בכספי החברה: הן בעניין תשלומי המשכנתא של דירת המגורים שנמכרה לחברה (סכום אשר צוין בחוות דעת של רו"ח גולדברג, בסך של 709,355 ש"ח נכון ליום 31.12.2009); סכומי הלוואה אישית ששולמו מכספי הקופה, בסכום מצטבר של 120,000 ש"ח, כאשר גרובר הודה בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי מדובר בהלוואה אישית שלא נלקחה לצרכי החברה וצריכה הייתה להירשם לחובתו בכרטסת (מוצג 5א למוצגים מטעם גרובר והחברה, פסקה 116); הלוואות נוספות שניתנו ללא הצדקה עסקית ובשל יחסים פרטיים בין גרובר לאנשים אחרים (ברידקי וגולדבלט). הרושם המתקבל ממכלול הפעולות שננקטו הוא כי גרובר פעל בחברה כאילו הייתה נכס אישי שלו, מבלי להתחשב כלל ברובין. ברצותו נוטל מהחברה לצרכיו האישיים וברצותו מעניק מכספי החברה לאחרים. לא מצאתי כי יש לקבל את טענות גרובר באשר לממצאים אלה, שהתבססו בפסק דין המפורט על קביעות עובדתיות וחקירת עדים ולאחר שבית המשפט התייחס לטענות בהן הוא דן לפרטיהן. מכאן אפוא כי אין מקום להתערב בקביעה כי משיכות הכספים בסכומים נכבדים מהחברה באופן חד צדדי, בהתחשב ברצף הפעולות בכללותם, עולה כדי קיפוח.