17. בית המשפט גם נדרש למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לקשרי העבודה שהיו לרובין עם חברות הביטוח הכשרה והראל, בתקופה שקדמה לעזיבתו את החברה. נדחתה טענת גרובר כי רובין החל לעבוד כסוכן עצמאי עם חברות ביטוח אלו, לאחר שנקבע כי הדבר נעשה בידיעתו ובהסכמתו של גרובר. עם זאת, נקבע כי סכומי העמלות אותן קיבל רובין במהלך תקופה זו עד עזיבתו את החברה הם סכומים המגיעים לחברה.
18. לבסוף, נקבע כי יש להעניק לרובין סעד בגין התנהלותו של גרובר, אשר הוכח כי עשה שימוש בכספי החברה לצרכים פרטיים באופן שניתן לראות בו בגדר חלוקה לא שוויונית של רווחי החברה המהווה קיפוח. עוד נקבע כי אין לקבל את הטענה כי לא קיימת הצדקה למתן סעד בגין קיפוח מטעמי יושר או מכל טעם אחר. אדרבה, נמצא בסיס נוסף למתן סעד באובדן האמון בין הצדדים בחברה שיש לראותה כמעין שותפות. משכך, ובמצב הדברים שבו האמון בין הצדדים אבד לחלוטין, הורה בית המשפט על הפרדת כוחות בחברה ועל רכישה כפויה של מניות רובין על ידי גרובר או החברה, בהתאם למחיר אשר יוערך על ידי מעריך שווי חיצוני אובייקטיבי. לפיכך מינה בית המשפט את רואת החשבון רגינה אונגר כמומחית מטעם בית משפט (להלן: המומחית), כדי שתקבע את שוויה ההוגן של החברה.
19. לאור התוצאה אליה הגיע בדבר הפרדת כוחות כאמור, קבע בית המשפט כי אין מקום לחישוב נפרד בדבר הרווחים העומדים לחלוקה כדיבידנד. עם זאת, בית המשפט דן בטענות לגופן על מנת שהמומחית תוכל להתבסס על קביעות בעניינים אלה. במסגרת זו, בית המשפט התייחס לחוות הדעת של גולדברג, במסגרתה נטען כאמור כי יש להפחית את יתרת הרווח לחלוקה בסכום של כ-11,900,000 ש"ח. בית המשפט דחה חלק ניכר מהטענות להפחתה. עם זאת, נתקבלה הטענה כי יש להפחית מיתרת הרווח סך של 457,795 ש"ח – רווחים שהצטברו לפני שהיה רובין בעל מניות בחברה, היינו לפני שנת 1998, וכן סך של כ-3,150,000 ש"ח, סכומים שהחברה ערבה להלוואות שנתנו חברות ביטוח למבוטחיה.
20. לצד זאת, דחה בית המשפט את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי החברה והתבססה כאמור על חוב נטען בכרטסת רובין, משנמצא כי חיוב זה נעשה שלא כדין.
חוות דעת המומחית
21. לאחר שהוגשה חוות דעת המומחית ביום 29.2.2016 (להלן: חוות הדעת), נערך דיון במהלכו נחקרה המומחית על חוות דעתה. ביום 8.9.2016 ניתנה החלטה שהתייחסה לחוות הדעת ולהבהרות שנדרשו בעקבותיה והמומחית התבקשה לבצע התאמות בחוות דעתה. בין היתר, התקבלה באופן חלקי עמדת המומחית, על פיה אין מקום להפחית משווי החברה ערבויות שסיכויי מימושן נמוכים, היינו יש להפחית משווי החברה את הערבויות בסך של 2,355,000 ש"ח חלף האמור בפסק הדין מיום 9.10.2015 על פיו שווי הערבויות עומד כאמור על סך של 3,150,000 ש"ח. עוד נקבע כי אין מקום להתערב בחישובי המומחית אשר הפחיתה משווי החברה את "יתרת הלקוחות" במאזן, היינו את הסכום שהחברה אמורה לקבל מלקוחותיה בגין פעילות החברה. כמו כן, נקבע כי טענות הצדדים בעניין סך של 300,000 ש"ח, באשר ל"עסקת בודפשט", אינן צריכות לקבל ביטוי במסגרת הערכת השווי. עוד נדחתה טענת רובין כי נפל פגם בכך שהערכת השווי התבססה רק על הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2011, בהתחשב בפערים שקיימים בין נתוני שנה זו לבין הנתונים הכספיים לשנת 2010. בית המשפט קבע כי המומחית הבהירה את אופן ביצוע הערכת השווי, ולא נמצא מקום להתערב בדרך עבודתה המקצועית.