ג. הערכת השווי שביצעה המומחית
57. כאמור, שני הצדדים יצאו חוצץ נגד הערכת השווי שביצעה המומחית, כשבפיהם טענות רבות ומגוונות לעניין זה. נקודת המוצא לדיון היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור במסקנות שהתבססו על עובדות אשר נקבעו על ידי מומחה שמינה בית המשפט (רע"א 9828/17 אבני נ' ד. שליט בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (18.1.2018)). זאת בהתחשב בכלל הידוע לפיו סטייה מחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט ומהווה ידו הארוכה, תיעשה במשורה, במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, [פורסם בנבו] פסקה 4 (31.12.1988); ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 19 (4.6.2018)). הרף להתערבותנו במקרה דנא גבוה אף יותר, מכיוון שחלק מטענות הצדדים מופנות נגד קביעות עובדתיות אשר נקבעו לאחר שנחקרה המומחית בחקירה נגדית על חוות דעתה, שאין דרכו של בית המשפט להתערב בהן (ראו למשל: רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן, [פורסם בנבו] פסקה 95 (28.8.2012)).
58. בהתחשב באמות מידה אלו, עיון בטענות הצדדים, בקביעת בית המשפט המחוזי, בחוות דעת המומחית ובחקירתה הנגדית לפני בית המשפט המחוזי מעלה כי לא קמה כל עילה להתערבותנו בהערכת השווי שבוצעה, כמו גם בהערכת השווי המעודכנת. אין ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מחוות דעתו של מומחה והתערבות בממצאי עובדה ומהימנות. עיון בפסק הדין מגלה כי בית המשפט המחוזי לא הותיר אבן על אבן בהתייחסותו המנומקת לטענות הצדדים.
59. על כן, דין טענות גרובר, כי היה על בית המשפט להורות למומחית להפחית מהערכת שווי החברה – להידחות. כך, לא מצאתי כי קמה עילה להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי כי אין להפחית מנכסי החברה סכום של 4,500,000 ש"ח שהתקבל ממעוז כאשר לא הוכח כי מדובר באותם "כספים מיוחדים" אשר סוכם לגביהם כי רובין לא יהיה זכאי לקבלם; השלמות שכר להן זכאי היה גרובר לטענתו, משמדובר בטענה שנשענה על מנגנון שהוכח כי נזנח ולא יושם במשך שנים; התמורה שהתקבלה ממכירת דירת המגורים שלטענת גרובר הוא היה רשאי לקבלה כדיבידנד חריג, אף כי נרשמה כחיוב בכרטסת האישית שלו. גם לא מצאתי עילה להתערב בהוראות היישומיות שניתנו למומחית על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 29.11.2016 בקשר לאופן שבו לא צריכה לבוא לידי ביטוי במסגרת הערכת השווי, חובו של רובין לחברה בגין תשלום אישי שהחברה שילמה (עבור "עסקת בודפשט").
60. באופן דומה, אינני רואה מקום להידרש לטענתו של גרובר, כי נפלה טעות סופר בחוות הדעת המעודכנת (באשר לסכום בגין תביעת חברת פולימרים, אשר הפך מחוב של רובין לחברה, להוצאה של החברה), משהועלתה טענה זו לראשונה רק ביום 29.3.2017, בעוד שחוות הדעת המעודכנת הוגשה חודשים מספר לפני מועד זה, כבר ביום 27.10.2016, והדיון בה הסתיים כבר בהחלטה מיום 5.12.2016.
בעניין זה יצויין כי טענת גרובר, אשר עלתה בהקשר זה ובהקשרים נוספים, כי בית המשפט קבע כפי שקבע אך מטעמי "טינה אישית" שרחש לו, אין לה על מה שתעמוד, ומוטב לה שלא הייתה נטענת כלל.
61. גם לא מצאתי כל עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי אשר קיבלה את עמדת המומחית באשר להפחתת ערבויות שסיכויי מימושן נמוכים. אכן, בעקבות קבלת עמדה זו, הופחת הסכום שבית המשפט הורה להחסיר מהערכת השווי, אך מדובר בקביעה שהתבססה על הנתונים הרלוונטיים לעניין שהוצגו לפני בית המשפט, ואין מקום להתערבותנו בקביעה זו. גם טענות רובין, באשר להפחתת הערבויות, דינן להידחות מטעמים דומים.
62. מן העבר השני, גם לא מצאתי כאמור כי יש לקבל את טענות רובין כי הערכת השווי בוצעה בחסר.
רובין שטח טענות שונות נגד הערכת השווי בכללותה, אשר בוצעה בשיטת ה-DCF (היוון תזרימי המזומנים), זאת לטענתו על אף ששווי נכסיה של החברה – כ"עסק חי" – גבוה באופן משמעותי מהערכת השווי שנערכה. ברם, בעניין זה, אין להתעלם מכך שהמומחית נקטה באחת השיטות המקובלות להערכת חברות, בוודאי בהקשר של הערכת שווי במסגרת סעד קיפוח כאשר מדובר בחברה פרטית (עניין סימן טוב, פסקה 15 והאסמכתאות שם; וראו בעיקר: עניין עצמון; עניין קיטאל)). יתר על כן, טענה זו נטענה לפני בית המשפט המחוזי אגב אורחא, בשולי טענה אחרת ומבלי שניתן לה מקום משל עצמה, להבדיל מהטענות המפורשות בדבר אופן יישום שיטת ה-DCF, וממילא היא לא נבחנה באופן מפורט על ידי בית המשפט המחוזי. בהתחשב באמור, ובאופי הטענה, לא ניתן לומר כי הורם אף לו תחילת הנטל לסתור את הערכת השווי בשיטה האמורה.
63. גם דין טענות רובין באשר לאופן בו נלקח הנתון בדבר "יתרת הלקוחות" בחוות דעת המומחית – כאשר נתון זה הופחת מיתרת הנכסים הפיננסים של החברה – להידחות. בית המשפט נדרש לעניין בהתייחסות מפורטת, בהתבסס על הנתונים שהוצגו לפניו ועל שמיעת עדים, לרבות חקירת המומחית אשר העידה כי "כאשר עושים הערכת שווי ושווי הפעילות מוערך לפי DCF את יתרת הלקוחות לא לוקחים במסגרת הנכסים" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2016, שורות 10-11), עד שקבע כי יש לקבל את עמדת המומחית באשר לנתון זה. לא מצאתי כי קמה עילה להתערב גם בכך.
64. הוא הדין גם לגבי יתר טענות רובין באשר לשגיאות בהערכת השווי ובהתאמות שנערכו בהנחיית בית המשפט. לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבות בקביעות בית המשפט המחוזי בהקשר זה, אשר אימץ את הערכת השווי שבוצעה בהתבסס על מומחיות ומקצועיות, לאחר שהמומחית נחקרה לגביה. בית המשפט התייחס בהרחבה לטענות שנטענו כלפי הערכת השווי וגם ניתנו הנחיות לביצוע התאמות בה. כך למשל, אין מקום לקבל את טענת רובין כי בעת ביצוע הערכת השווי לא ניתן ביטוי לקביעת בית המשפט המחוזי בדבר ההלוואה לגולדבלט, עניין עליו בית המשפט המחוזי התייחס מפורשות, לאחר שגם המומחית העידה כי הוא נלקח בחשבון (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2016 (מוצג 23 מטעם רובין)).
65. גם קביעת בית המשפט המחוזי כי יש להפחית את רווחי החברה עד ליום 31.12.1997 מיתרת הרווחים של החברה במסגרת הערכת השווי, אינה מצדיקה את התערבותנו. בין היתר נוכח התבססות בית המשפט המחוזי על סעיף 10 להסכם משנת 1998 המורה על כך שרובין יהיה זכאי "לחלקי הרווחים עפ"י שיעור אחזקותיו בחברה מידי שנה" (נספח 21 לתיק מוצגים מטעם גרובר). מנגד, הראיות עליהן מסתמך רובין, וביניהן דוחות כספיים של החברה לשנת 2009 (נספח 16 לתיקי מוצגים מטעם רובין) אשר אינם כוללים הפרדה בין רווחים שנוצרו לפני שנת 1998 לבין רווחים שנוצרו לאחר מכן, אינן רלוונטיות לעניין ואין בהן כדי להועיל לו.
66. יצוין כי לא מצאתי לנכון להידרש לטענות רובין באשר להתבססות חוות דעת המומחית על דוחות החברה לשנת 2011 (חלף הנתונים לשנת 2010), עניין אשר המומחית כלל לא נחקרה עליו במסגרת ההליך לפני בית המשפט המחוזי, והוא מצוי בלב הפעלת מומחיותה ושיקול דעתה המקצועי. כמו כן, אין מקום להידרש לטענות רובין כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על ביצוע התאמות בהערכת השווי, בשל טענות נוספות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי לקיפוחו, אשר נדחו. זאת הן באשר לטענה כי נרכשו על ידי גרובר רכבי יוקרה והן באשר להפרש הכספי שבין סכום רכישת דירת המגורים לבין הסכום שדווח על המכירה.
67. גם לא מצאתי להידרש לטענות מי מהצדדים באשר להתאמות בהערכת השווי בהתחשב בשיעור הדיבידנדים שחולקו או שהיו צריכים להיות מחולקים. זאת שעה שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין לנושא שיעור הדיבידנד שחולק במהלך השנים כל רלוונטיות לעניין הערכת שווי החברה שנעשתה לצורך "הפרדת כוחות".
ובשולי הדברים
68. לבסוף, אין לקבל את טענת גרובר כי יש להתערב בשיעור ההוצאות שנפסק לחובתו על ידי בית המשפט המחוזי. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית, אלא במקרים נדירים (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)). על אף שסכום ההוצאות שנפסק אינו על הצד הנמוך, לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים התערבות ערכאת הערעור, שעה שבית המשפט ערך חשבון פרטני על אודות כל ההוצאות שהוציא רובין בפועל וקבע כי יש לשפותו עליהן.
אשר על כן ונוכח כל האמור לעיל, אם תשמע דעתי, יידחו שני הערעורים. בנסיבות אלה, לא ייעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ.
ניתן היום, כ"ח בכסלו התשע"ט (6.12.2018).