57. בסיכומיהן טענו הנתבעות, כי לא התקיימו העילות מכוח חוק החברות להרמת המסך. לטענתן, הרמת מסך הוא הסעד החמור ביותר הקיים בדיני החברות, וזה יינתן בנסיבות חריגות וקיצוניות במיוחד. כן טענו, כי טענת "מימון דק" עשויה להצדיק הרמת מסך אם נלווים אליה סממנים של ניצול לרעה של יתרונות התאגיד ופגיעה בציפייתם של הנושים לקיום איתנות פיננסית. עוד טענו, כי התובעת לא הוכיחה, כי החכ"ל התנהל בניגוד לתכלית העסקית שלו, והיקף ההתקשרות עם התובעת דווקא מלמד, כי היה בסיס לציפיותיה שהחכ"ל יעמוד בהתחייבויותיו. עוד נטען, כי גזבר העירייה אמנם ציין, כי בשנת 2009 החברה היתה נתונה בקושי כלכלי, אך גם הוסיף, כי ההסכם אף בא על מנת להציל את החברה תוך שעתידות להתקבל ממנו הכנסות גדולות לעירייה ולחברה בפרט. כן נטען, כי צו הפירוק ניתן כשנה וחצי לאחר החתימה על ההסכם, וכי אין לבסס מסקנה, כי מתקיימות העילות להרמת המסך אך בשל מצבה הכלכלי של החברה.
המסגרת הנורמטיבית:
58. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה הינו עקרון יסוד בדיני חברות. חריג לעיקרון האמור הינה הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות היוצרת יריבות ישירה בין בעלי המניות בחברה לבין נושיה. נקבע, כי סעד של הרמת מסך הינו קיצוני ומרחיק לכת (ראו בעניין זה גם ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם בנבו, 22.01.2015), פסקה 56).
59. ההוראות הרלבנטיות בדבר הרמת מסך נקבעו בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק"), כדלהלן:
"הרמת מסך -
6. (א)
(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
60. בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009) (להלן: "פרשת משמר העמק"), ציין בית המשפט (בפסקה 30), כי "מימון דק" מתרחש כאשר:
"ההון העצמי שהושקע בחברה, או סך כל נכסי החברה, אינם מספיקים לכסות את התחייבויותיה בשים לב לחיובים העלולים לצמוח בדרך העסקים הרגילה מניהולו של העסק. מימון דק יתרחש כאשר אין לחברה נכסים מספיקים לכיסוי הפסדים הצפויים מסיכונים עסקיים שהיא מעורבת בהם, או כאשר נכסיה של החברה בנויים במידה רבה מהלוואות בעלי מניות, אשר יחסם לחברה בכובעם כמלווים הוא כיחס הנושים החיצוניים לתאגיד".