61. בפרשה הנ"ל נחלקו הדעות באשר להרמת מסך בעילה של מימון דק. כב' השופט רובינשטיין בדעת מיעוט סבר, כי מימון דק כשלעצמו אינו מצדיק בדרך כלל, הרמת מסך, אלא אם כן מצטרפים אליו נתונים המצביעים על התנהגות חסרת תום לב של החברה. לעומת זאת, דעת הרוב סברה, כי בנסיבות מתאימות מימון דק כשלעצמו יכול להצדיק הרמת מסך, וזאת ללא דרישה נוספת של התנהגות חסרת תום לב מצד בעלי המניות (ראו גם סעיף 89 לפסק הדין).
62. לאחר בחינת טענות הצדדים מכאן ומכאן, וכן לאחר בחינת הראיות בתיק, מצאתי, כי במקרה דנן מדובר באותו מקרה חריג המצדיק את אותו סעד מרחיק לכת של הרמת המסך.
63. כעולה מעדותו של גזבר העירייה, כבר במועד החתימה החוזה, היתה החכ"ל ריקה מתוכן, קרי ריקה מנכסים וריקה מהון עצמי (בעמ' 25 לפרוט', שורות 6-33, וכן בעמ' 26 שורות 6-10). מפרוט' ישיבת מועצת העירייה מיום 29.1.09 (ראו ת/2) אף עולה, כי מצבה של החברה מאופיין על ידי קשיים תזרימיים ומצבת חובות בעלת נפח משמעותי. כמו כן, בחודש נובמבר 2009 אף הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה למתן צו פירוק לחכ"ל (ראו - פר"ק (מחוזי נצ') 743-09 החברה הכלכלית בית שאן בע"מ נ' ו הכונס הרשמי (פורסם בנבו, 29.05.2011)).
בנוסף לאלה, הרי שכבר בחתימת החוזה - היה ברור לפחות לנתבעות שקיים סיכוי שהחוזה יסתיים לאחר 5 שנים כתוצאה מאי קבלת אישור משרד הפנים להארכתו, וכי תהיה לחברה התחייבות פיננסית חוזית (ראו בעמ' 23 שורות 16-17 לעדותו של גזבר העירייה, וכן סעיף 31 לסיכומי הנתבעות).
לאמור, כבר ביום חתימה על החוזה היה ברור לנתבעות כי החברה לוקחת על עצמה התחייבויות כספיות משמעותיות, וזאת כשהחברה ריקה מתוכן. לטעמי, למצב זה, יכולות להיות רק שתי משמעויות :
א. ערבות מוחלטת של העירייה כלפי החכ"ל. ב. חוסר תום לב מוחלט בעת חתימת החוזה.
אין ספק שבשני המקרים - זו עילה להרמת מסך , לפי שתי הגישות בפרשת משמר העמק.
64. למקרא חומר הראיות בתיק עולה, כי מדובר בפעולה מתוכננת ויזומה היטב, שבה בעלי המניות (בעל אחזקות יחיד בחברה) שהם צד פעיל להסכם (פעולה מול הרט"ג וכן מול משרד הפנים), נסמכים על כלי ריק שנמצא בהליכי פירוק, ומודעים (יסוד נפשי כדרישת סעיף 6 לחוק החברות) ביום החתימה על ההסכם לסבירות הגבוהה שההסכם לא יוארך מעבר לחמש שנים, קרי שהחכ"ל תיכנס להתחייבות כספית גבוהה מאוד. למרות זאת, ביום פקודה הם מתכסים תחת טענת האישיות המשפטית הנפרדת של אותו כלי ריק. לטעמי, זהו המקרה הקלאסי להרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק. אין במקרה דנן כל הפרדה לא פיזית ולא עקרונית בין שתי הישויות, למעט העובדה שבהסכם צוינה החכ"ל בלבד.