68. בסיכומיהן טענו הנתבעות, כי התובעת ידעה היטב, כי אישור שר הפנים אינו נמצא בשליטה של הנתבעות, והן לא התחייבו על קיום דבר מה שאינו בשליטתן המלאה. לטענתן, התובעת היתה מודעת לאפשרות שייתכן ולא יינתן אישור שר הפנים להארכת ההסכם מעבר לתקופה הראשונה, והדבר נלקח בחשבון על ידי הצדדים במסגרת ההסכם. לטענתן, הנתבעות פנו לקבלת אישור משרד הפנים להארכת תקופת השכירות בסמוך לאחר חתימת ההסכם, והן פעלו בשקידה ראויה, כפי שעולה מעדותו של גזבר העירייה וממסמכים שצורפו לתצהירו.
69. עוד טענו, כי התובעת לא מצאה לנכון להעיד ולו שוכר פוטנציאלי אחד, בדבר הכשלת העסקה עמו. בנוסף, כעולה מעדותו של מנהל התובעת, הרי שתקופת השכירות הראשונה החלה לשיטתו ביום 1.11.10, והעבודה הושלמה בתוך 3-6 חודשים, כך שגם פנייה מיידית לא היתה מונעת את ה"נזק" הנטען. לטענתן, אין ספק כי הפרויקט היה כלכלי מבחינת התובעת שהעריכה, כי ביכולתה להרוויח 3,750,000 ₪ (כך עולה מדוח האפס) בתקופת השכירות הראשונה, ולפיכך ניתן לקבוע כי גם ללא הארכת תקופת השכירות, התובעת היתה נכנסת לפרויקט.
70. לאחר עיון ושקילת הטענות, סבורני כי במקרה דנן, הנתבעות הפרו את ההסכם בנוגע להתחייבות זו, ולהלן נימוקיי:
סעיף 7 להסכם השכירות קובע כדלקמן:
"7.1 תקופת השכירות הינה 5 שנים מיום חתימת הצדדים על חוזה זה.
7.2 לאחר תום תקופת השכירות הנ"ל, לחכ"ל שמורה האופציה להאריך את הסכם השכירות לתקופה של 5 שנים נוספות..
7.3 ואולם, הואיל והארכת תקופת השכירות מעבר ל- 5 השנים הנ"ל מחייבת קבלת אישור מצד שר הפנים, אזי החכ"ל מתחייבת לפעול בשקידה ראויה – כבר במועד חתימת הסכם זה - לשם קבלת אישור השר להארכת תקופת השכירות כנ"ל".
71. בסיכומיהן כאמור, מפנות הנתבעות לתצהירו של גזבר העיירה אליו צורפו מסמכים המעידים לשיטתן על אותה שקידה נטענת. יחד עם זאת אין במסמכים אלו כדי להועיל להן. המסמכים מיום 16.11.11 ומיום 29.12.11 שסומנו 13 ו-13א, וצורפו לתצהירו הינם מסמכים בדבר הכנת הבקשה למשרד הפנים, ואין בהם כדי ללמד כי אלו נשלחו למשרד הפנים במועד המצוין על גבם, או במועד הסמוך להכנתם. המסמך הבא המופיע בתצהירו של הגזבר, הינו מסמך משנת 2013 – מכתבו של משרד הפנים כמענה לפנייה אליו מיום 17.2.13, כאשר אין כל הסבר בתצהיר לפער של אותן שנתיים (בין מועד הכנת בקשה בשנת 2011 אל מול הפנייה אל משרד הפנים בחודש פברואר 2013).
למעשה ההתכתבות האמיתית מול משרד הפנים, החלה אך בשנת 2013 (ראו נספח 14 לתצהיר, וכן נספח 23 לתצהיר הגזבר - מכתב מאת משרד הפנים בו צוין בסעיף 4, כי בקשת העירייה לאישור העסקה הוגשה למשרד הפנים רק בשנת 2013). ברי הוא כי אין המדובר בשקידה שהחלה כבר במועד החתימה על ההסכם (וזאת גם לאחר דחיית תוקפו ליום 15.8.10 ולא 27.5.09).