106. כמו כן קובע סעיף 6 להסכם שאוזכר לעיל, כדלהלן:
"בחרה החכ"ל באפשרות הנקובה בסע' 5.1.1 לעיל, כי אז תמורת הענקת הזיכיונות כאמור והתחייבויות החכ"ל על פי חוזה זה ישלם המשכיר לחכ"ל:
6.1.1 תקופה שתחילתה 12 חודשים לאחר חתימת חוזה זה הינה תקופת התארגנות ..בגינה לא יחול תשלום דמי שכירות למשכיר.
6.1.2 במשך 12 חודשים, שתחילתם ביום סיום שנת ההתארגנות (להלן:" שנת התשלום השנייה"), ישלם המשכיר לחכ"ל, מידי חודש, סך בש"ח השווה בערכו ל-10% + מע"מ מכלל הכנסות היזם, מכל מין וסוג, הנובעות מן המיזם נשוא חוזה זה (לרבות שכירויות משנה, תקבולים בגין הפעלת מערך השינוע וכיוצב'), ולא פחות מסך של 3,000 דולר ארה"ב +מע"מ.
6.1.3 במשך 12 חודשים, שתחילתם ביום סיום שנת השכירות השנייה (להלן:"שנת התשלום השלישית"), ישלם המשכיר לחכ"ל, מידי חודש, סך בש"ח השווה בערכו ל-10%+מע"מ מכלל הכנסות היזם...ולא פחות מסך של 4,500 דולר ארה"ב +מע"מ.
6.1.14 במשך התקופה, שתחילתה ביום סיום שנת התשלום השלישית וסיומה ביום האחרון של תקופת השכירות, ישלם המשכיר לחכ"ל, מידי חודש, סך בש"ח השווה בערכו ל-10% + מע"מ מכלל הכנסות היזם, ולא פחות מסך של 5,500 דולר ארה"ב + מע"מ.
6.2 לסכום התמורה יתווסף מע"מ כדין".
107. מאחר והחכ"ל הורתה לתובעת לשאת במלוא שווי של תכניות החכ"ל אזי חל סעיף 5.1.2 לעיל. בהתאם לכך, הרי שיש להביא בחשבון את הסכום שנקבע על ידי המהנדס המוסכם בחוות דעתו השנייה עבודות חכ"ל (סך של 2,212,484 ₪), להצמידו למדד ולהוסיף לו ריבית p+3 ומע"מ.
כמו כן, בהתאם לסעיף 6 הנ"ל, הרי שמהסכום שמתקבל יש לקזז 10% מההכנסות של התובעת הנובעות מהמיזם או לקזז דמי השכירות המינימליים שנקבעו לאותה שנת שכירות – ככל ש10% מההכנסות לא עלו על דמי השכירות המינימליים שנקבעו בהסכם.
108. בעניין זה אציין, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעות, כי התובעת הסתירה מידע על הכנסותיה. על מנת ש- 10% מההכנסות התובעת יהיו גבוהות מסכום השכירות המינימליים, אזי ההכנסות השנתיות בגין השנה השנייה למשל היו צריכות להיות לפחות כ- 1,300,000 ₪ (3000$ * 3.7 (שער הדולר) *12 חודשים /10% (שיעור הכנסות הנתבעות מהכנסות התובעת)), ובשנים הבאות (השנה השלישית עד החמישית) אף יותר מכך.
109. לפי היקף פעילות התובעת שמשתמע ממיעוט הכנסות השכירות במתחם (ראו פרוט' בעמ' 23 שורות 3-4) וכן מכרטסת הנהלת החשבונות שהציגו הנתבעות בנספח 4 לכתב ההגנה, שנותנת קנה מידה להכנסותיה משינוע, הרי שהיקף הפעילות של התובעת כלל לא הגיע לסכום הנ"ל. כמו כן בניגוד לנטען על ידי הנתבעים בסיכומים, עדותו של מנהל התובעת דווקא נמצאה אמינה בעיניי. מנהל התובעת העיד בפניי, כי למעט הכנסות משינוע, כמעט ולא היו לתובעת הכנסות מהשכרת נכסים (ראו בעמ' עמ' 7 שורות 28-29), וכי רק 2 מתוך 12 היחידות במתחם הושכרו (בעמ' 17, שורות 24-34). בנוסף, אף גזבר העירייה העיד אישר כי המתחם עמד ברובו שומם ורוב החנויות בו לא היו משוכרות (בעמ' 23, שורה 3-4). כמו כן אישר כי העיריה היתה מקבלת נתונים מהרט"ג בנוגע להכנסות השינוע ומחייבת את כרטסת הנהלת החשבונות אצלה (בעמ' 22 שורות 12-16). מה גם שהנתבעות לא דרשו מהתובעת כל פירוט בנושא זה עובר לתביעה. משמע מדובר בנתונים שהיו ידועים להם.