16. כן טענה התובעת כי בשל ההפרה הצפויה של ההסכם מצד הנתבעות, עמדה לה הזכות לדחות את קיום חיוביה כלפיהן.
17. כן טענה הנתבעת לעשיית עושר שלא במשפט מצד הנתבעות ע"י קבלת השקעותיה במתחם ללא תשלום כל תמורה בגינן.
18. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעות בסכומים שלהלן:
א. החזר השקעה (כולל שיערוך ליום הגשת התביעה וכן מע"מ) בסך 7,010,742 ₪.
ב. פיצוי מוסכם בסך של 600,000 ₪.
ג. אובדן רווח בחמש שנות השכירות הראשונות בסך של 4,235,000 ₪.
ד. תשלום בגין אירועים ביצעה העירייה במתחם בסך של 56,637 ₪.
ובסה"כ - 11,902,379 ₪.
הגנת הנתבעות
19. הנתבעות הכחישו את כל טענות התובעת בדבר הפרת ההסכם מצדן.
20. כמו כן טענו טענה מקדמית ולפיה יש לדחות את התביעה כנגד העירייה על הסף בשל העדר יריבות ו/או עילה, שכן, העירייה העבירה לחברה את כל הזכויות פיתוח והפעלה של המתחם והחברה היא שהתקשרה עם התובעת ולא העירייה. נטען כי החברה הינה אישיות משפטית נפרדת מהעירייה ואין לערב בין השתיים.
21. באשר לטענת התובעת בדבר מצגי שווא, נטען כי התובעת היא זו שהציגה מצגי שווא על היותה בעלת ניסיון, ידע ויכולת המתאימים לפיתוח והפעלה של המתחם.
22. באשר לטענה לזכות להארכת הסכם השכירות, נטען כי בהתאם לסעיף 7.2 להסכם השכירות, זכות זו ניתנה לחברה ולא לתובעת. כן נטען כי אין מדובר בזכות אוטומטית אלא בכזו הכפופה לעמידת התובעת בהתחייבויותיה לפי ההסכם.
23. הנתבעות טענו, כי ביום 15/08/10 אכן נחתם הסכם בינן לבין הרשות ובהתאמה לו, נחתם בו ביום הסכם בין התובעת לבין החברה אשר בו נקבע שתחילת תוקפו של הסכם השכירות יהיה באותו יום, 15/08/10 ועל כן היה על התובעת לפנות את המתחם בתום תקופת השכירות הראשונה, היינו ביום 15/08/15. בעניין זה עוד נטען כי התובעת לא פינתה את המתחם במועד אלא באיחור של 77 ימים ובגין כך עומדת לנתבעות זכות קיזוז.
24. באשר לטענה כי לא מונה גורם מקצועי מטעם הנתבעות שיהיה אחראי על הפרויקט, השיבו הנתבעות, כי גורם זה אמור היה להתמנות לפי ההסכם על ידי התובעת ובהסכמת החברה וכן על חשבון התובעת, זאת לפי סעיף 3 להסכם השכירות שהינו סעיף ההגדרות. הוסיפו וטענו הנתבעות כי הזכרת שמם של גורמים בעירייה בעניין זה, נעשתה בחוסר תום לב ובפרט אזכור שמו של ראש העיר הנוכחי שכלל לא כיהן בעת חתימת ההסכם.
25. באשר לטענות הנוגעות לרשות, היפנו הנתבעות להמחאת זכות שנתנו לתובעת ובה המחו לתובעת, את כל התחייבויותיהן או זכויותיהן כלפי הרשות, אשר מצדה הצהירה כי אין לה התנגדות לאותה המחאה. נטען כי התובעת מודעת הייתה להמחאה זו ואף פעלה מכוחה ובעצמה מול הרשות. עוד טענו הנתבעות בעניין זה כי בפגישות שהתקיימו בינן לבין הרשות הן עמדו על קיום ההסכם עם הרשות ככתבו וכלשונו.
בשל תלונות שהגיעו לרשות מצד גורמי תיירות וגורמים אחרים, החליטה הרשות לאפשר כניסת מבקשים לגן, גם שלא דרך המתחם והחלטתה זו אינה קשורה לנתבעות כלל ואין להן אחריות בגינה.