26. לטענת הנתבעות, הן לא התחייבו ולא יכולות היו להתחייב על קיום דבר שאינו בשליטתן המלאה וכבר בעת חתימת ההסכם ידעה התובעת היטב כי כניסת מבקרים לגן הינו עניין הנמצא בשליטה מלאה של הרשות וכן הייתה מודעת להסכם שבין הרשות לנתבעות. כמו כן, לא הוגדר עניין זה כלל כעניין יסודי בהסכם השכירות. נטען כי ככל שיש לתובעת טענות בעניין זה, עליה להפנותן לרשות עצמה ולא לנתבעות.
27. באשר לאישור שר הפנים להמשך השכירות, נטען כי העירייה פנתה למשרד הפנים בבקשה מתאימה ואף נעשו פניות נוספות בהמשך בכתב ובעל פה אך כל ניסיונות הנתבעות לקבלת האישור לא צלחו.
28. לטענת הנתבעות, התחייבותן הייתה לפעול בעניין זה בשקידה ראויה וכך הם פעלו. לטענתן, פגישת ראש העיר הקודם, מר ג'קי לוי עם נציג משרד הפנים ביום 13/08/12 מעידה דווקא על כך שהעירייה פעלה בעניין זה בשקידות סבירה.
29. בעניין זה גם נטען על ידי הנתבעות, כי התנאי שהורה על החזר השקעה בשיעור של 80 אחוז, הינו עניין של כדאיות כלכלית ובמסגרת ההתחשבנות בין הצדדים, יש להביא בחשבון גם את התמורות הכספיות הפוטנציאליות שקיבלה התובעת כתוצאה מההסכם.
30. באשר למינוי מהנדס מומחה, נטען כי ההסכמה למינויו נבעה מן הצורך באבחנה בין העבודות לביצוע שבאחריות הרשות על פי תכניות הרשות, לבין העבודות לביצוע שהיו באחריות התובעת על פי תכניות שלה.
31. לטענת הנתבעות, התחייבה התובעת לבצע את כל עבודות הפיתוח במתחם וזאת בהתאם לאמור בעמוד 3 להסכם השכירות "הואיל" מספר 1.
עוד טענו הנתבעות כי חלק מעבודות הפיתוח במתחם נעשו לפני כניסת התובעת למתחם לצורך הפרויקט והדבר אף צוין בשומה הסופית שערך המהנדס סוהיל סבא.
הנתבעות טענו כי כנגד התחייבויותיה לשאת בעלויות העבודה הנ"ל, קיבלה התובעת זכויות מיוחדות במשאב ציבורי במתחם.
32. באשר לתוכניות החברה ("תכניות החכ"ל" בלשון ההסכם), נטען כי הסכם השכירות קבע כי אלה יבוצעו על ידי התובעת והן כללו עבודות בשביל השינוע וכן בניית מקומות חנייה לבאים לשביל השינוע או למתחם.
עוד נטען כי בסעיף 5.1.2 להסכם השכירות, נקבע שבמידה שתופסק השכירות בטרם שולם מלוא השווי הכספי של תוכניות החברה כי אז תשלם החברה לתובעת את יתרת התשלום וזאת תקבע ותחושב על ידי רו"ח מוסכם שיישאו הצדדים בחלקים שווים בשכרו.
עוד נקבע באותו סעיף כי הכרעת רו"ח תהיה סופית ולא ניתנת להשגה או ערעור.
33. באשר לתוכניות התובעת ("תוכניות היזם" כלשון ההסכם), נטען כי לפי ההסכם (כאמור בעמוד 1 להסכם בסעיף ההגדרות), נקבע שעבודות אלה יבוצעו על ידי התובעת וכן נקבע בסעיף 7.4.1 להסכם, כי במידה שלא יוארך הסכם השכירות מעבר לתקופה הראשונה, יהיה על החברה לשלם לתובעת 80 אחוז מתוך שווי השקעתה.
המונח "שווי ההשקעה" הוגדר בהסכם כ"השווי הכספי של תוכניות היזם שיקבע באותה דרך בה יקבע שווי תוכניות החכ"ל".
עוד נטען כי לפי אותו סעיף בהסכם נקבע שהתובעת תהיה רשאית להביא שוכר במקומה שיהיה מקובל על החברה ודמי השכירות שישולמו על ידו יומחו לחברה עד לתשלום הסכום המגיע לה (בשיעור של 20 אחוז).
לסיכום נטען כי מעבר לתשלום סכום בשיעור של 80 אחוז הנ"ל, התובעת אינה זכאית לסכום כלשהם לפי ההסכם.