34. הנתבעות הכחישו את כל טענות התובעת בדבר אי שיתוף פעולה מצדן בעניין מינוי מהנדס מומחה.
עוד נטען כי התובעת גם היא קיבלה הזדמנות מלאה להעלות טענות בפני המהנדס סוהיל סבא כפי שקיבלו הנתבעות.
35. הנתבעות טענו כי מכתבו של סוהיל סבא מיום 25/01/12 הינו שומה ראשונית שנערכה על ידו ואינו רלוונטי לביסוס התביעה, שכן, בעקבותיו ולאחר שמיעת הצדדים הוא הוציא שומה נוספת, סופית.
הנתבעות הכחישו את הטענה כי הן ערערו על סמכות המהנדס המומחה וטענו כי רק מיצו את זכותן להפנות אליו הערות או הסתייגויות.
36. לטענת הנתבעות, המהנדס הנ"ל הודיע לצדדים ששומתו הסופית מוכנה וניתן לקבלה בכפוף לתשלום שכר טרחתו בחלקים שווים, אך התובעת בחרה שלא לעשות כן ומשכך העיכוב בקבלת השומה רובץ לפתחה.
הנתבעות שילמו למומחה את שכר טרחתו וביום 27/04/16, ימים ספורים לאחר הגשת התביעה, התקבלה אצלן שומתו הסופית מיום 04/05/13 שלפיה העריך את העבודות שבוצעו בסך כולל של 4,626,482 ₪ (המחירים כוללים מע"מ כדין).
37. באשר לטענה לקיום אירועים מצד העירייה במתחם, נטען כי לא קוימו אירועים כאמור והעירייה אף לא התחייבה לקיים אירועים.
38. עוד נטען בעניין זה כי לא נחתם שום הסכם בנוגע לאירועים כאמור וכי סעיף 25.4 להסכם השכירות בין החברה לתובעת קובע כי "תנאי החוזה משקפים את המותנה בין הצדדים במלואו, ואין ולא יהיה כל תוקף לכל זיכרון דברים ו/או מסמך אחר ו/או הסכם בעל פה בין הצדדים אלא רק להוראות חוזה זה".
39. באשר לעבודות לפי תוכניות היזם טענו הנתבעות כי לפי השומה הסופית של המהנדס עומדות השקעות התובעת בעבודות אלה על סך 2,413,998 ₪.
הנתבעות הכחישו את טענת התובעת כי היא זכאית לסכום זה ואף לא ל- 80 אחוז ממנו, שכן, לטענתן, התובעת לא ביצעה את העבודות במתחם כולן או חלקן כלל.
בעניין זה היפנו הנתבעות לאמור בחלק הכללי לשומה הסופית, שם נאמר כי לא נוהלו כלל יומני עבודה ולא התקיים תיעוד לעבודות שנעשו קודם לתחילת עבודות התובעת במתחם.
הנתבעות הבהירו כי הן אינן חולקות על השומה הסופית אשר הינה הערכת שווי תוכניות התובעת לפי צילום מצב בשטח אך הן חולקות על כך כי התובעת ביצעה עבודות אלה כולן או חלקן.
נטל הוכחת ביצוע העבודות הנ"ל מוטל על התובעת ועליה בלבד.
40. באשר לעבודות לפי תכניות החכ"ל (כלשון ההסכם), נטען כי לפי שומתו הסופית של המהנדס המכריע, מדובר בעבודות בסכום של 1,382,730 ₪. לטענת הנתבעות, גם לסכום זה לא זכאית התובעת, שכן, בסעיף 5.1.2 להסכם השכירות, נקבע שבמידה והשכירות תופסק לפני סיום תקופת השכירות הראשונה, יש להפחית מהסכום של העבודות (לאחר סיומן), דמי שכירות מלאים כפי שנקבעו בהסכם השכירות וכי אלה צריכים היו להיות מחושבים על ידי רו"ח מוסכם, דבר שלא נעשה. הוסיפו וטענו הנתבעות בעניין זה כי רק על מנת לסבר את האוזן בלבד ובשלב זה בו לא נעשה חישוב על ידי רו"ח מוסכם, יש להפחית מכל סכום המגיע לתובעת (אם בכלל), את דמי השכירות בסך של 1,033,501 ₪ (קרן).
הנתבעות גם טענו, כי מדובר בסכומי מינימום, שכן, החל מהשנה השנייה צריכים היו להיות דמי השכירות מחושבים לפי הכנסות התובעת וזו לא פירטה את הכנסותיה כפי שהיה עליה לעשות.