ולהכרעתנו
זהות המעסיק וחיובו האישי של הנתבע
22. בכתב התביעה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע, שכן היה "הרוח החיה" בנתבעת. בנוסף, נטען כי יש לחייב את הנתבע באחריות אישית כאורגן החברה עקב הפרת חוקי המגן [כמו כן, יש לקבוע כי הנתבעים היו מעסיקים במשותף ולחייב אותם ביחד ולחוד – טענה שנזנחה בסיכומים].
23. לטענת הנתבעים, הנתבע כלל לא הכיר את התובעת, מנהלה הישיר היה קובי ולתובעת שולמו כל הזכויות המגיעות לה מכח חוקי המגן.
24. בחקירתה הנגדית, העידה התובעת כי היא מכירה רק את קובי, ואינה מכירה אף אחד מלבדו וכי רק קובי היה המנהל שלה (עמ' 7 שורות 3 – 5).
25. לא מצאנו כי התקיימו הנסיבות החריגות המנויות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. התובעת לא טענה טענה עובדתית אחת וממילא, לא הוכח ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (הנתבעת) ע"י בעל מניות (הנתבע), ע"מ שביה"ד ירים את מסך ההתאגדות.
התובעת לא הוכיחה כי הנתבע פעל כמעסיק עצמאי, תוך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות הנתבעת תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי ראויה, באופן הפוגע בתכלית הנתבעת ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת הנתבעת לפרוע חובותיה.
אכן, הלכה פסוקה היא כי בהקשר של דיני עבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, והורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך תוך שקילת עקרון תום הלב [ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין נ' G.G.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (פורסם בנבו, 31.10.11)]. יחד עם זאת, התובעת לא הצביעה על "קשיים כלכליים", "ערוב נכסים", או על כל פעילות אחרת, או כי הנתבע מרוקן את הנתבעת מנכסיה, לצורך הרמת מסך ההתאגדות.
26. משנטענו טענות כלליות ע"י התובעת לעניין זה, ומשלא הובאו בפנינו טענות/ראיות ממשיות לעילת הרמת המסך, מלבד היות הנתבע בעל מניות יחיד, אין יסוד להרמת המסך בענייננו.
27. לעניין הטלת אחריות אישית על הנתבע, התובעת הסתמכה על פס"ד קמאי, באותו מקרה חויב נושא משרה באופן אישי בגין אי העברת הפרשות עובדים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות.
פס"ד קמאי , מאזכר את פס"ד ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661, אשר קבע כי ישנה הצדקה להטלת אחריות אישית במקרה בו החברה אינה מסוגלת לקיים את חיוב הפיצוי הנזיקי. כמו כן, בפס"ד קמאי היה מדובר בחברה שנקלעה לקשיים. הכספים שנוכו ממשכורתו של העובד והיו אמורים להיות מועברים לחברת הביטוח ולקרן ההשתלמות, לא הועברו.
משלא נטען ולא הוכח כי כך הדבר בענייננו ומשלא הוכח כי התקיימו הנסיבות כבפס"ד קמאי, הרי שאין להטיל אחריות אישית על הנתבע.
יצויין ויודגש כי מלבד טענות כלליות שנטענו ע"י התובעת, לא הוכחה עילת גזל שבוצעה באופן אישי ע"י הנתבע כלפי התובעת.
התובעת כלל לא הכירה את הנתבע. לא הוכח כי הנתבעת שרויה בקשיים בהם לא יכולה לפרוע את חובותיה כלפי עובדיה ולא הוכח כי הנתבע עירב נכסיו בנכסי החברה.
לאור כל האמור, אין לייחס לנתבע אחריות אישית ואין עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיובו האישי. למעלה מן הצורך נציין כי אין בפנינו ביסוס כלשהו אף לטענת מעסיקים במשותף.