תקופת העסקה
28. לטענת התובעת, עבדה בנתבעת מיום 01.02.13 עד ליום 15.05.16.
29. לטענת הנתבעת, התובעת הועסקה בחודש מרץ 2013, לאחר מכן הפסיקה עבודתה וחזרה לעבוד מיום 26.01.14 עד ליום 05.05.16.
30. מסעיף 24.3 לתצהיר התובעת, עולה כי נמסר לתובעת תלוש שכר עבור מרץ 2013. משום מה, הצדדים לא צרפו את תלוש השכר לחודש זה.
יחד עם זאת, אין לנו ראיה לכך כי התובעת החלה עבודתה לפני 26.01.14, למעט חודש זה, בו מודה הנתבעת. יוער כי אף אין בפנינו ראייה לעבודתה, כנטען ב- 02.13 או בכל התקופה מאפריל 2013 ועד 01.14!
31. התובעת צירפה לראיותיה תמלול הקלטה, בשיחה שהתקיימה בינה לבין קובי. לא צורפה חוו"ד לתמלול ואף לא תצהיר המתמלל. כמו כן, לא ניתן להבין מתי השיחה התקיימה בין השניים. מתמלול ההקלטה לא ניתן להבין כי קובי מודה שהתובעת עבדה משנת 2013, התמלול לא ברור, כאשר ברוב השיחה, קולות הדוברים בינם לבין עצמם לא נשמעים, כגון:
"קובי: הלו?
צאגה:ערב טוב.
קובי: כן?
צאגה:(לא נשמע).
קובי: הלו?
צאגה: הלו?
קובי: כן?
...
צאגה: אני עובדת שלוש שנים תבלינים, נכון?
קובי: מה?
צאגה: שלוש שנים.
קובי: נו?
צאגה: מה?
קובי: אני לא שומע אותך.
צאגה: מה?".
ברי כי אין בהקלטה זו הודאה (ודאי לא חד משמעית) כי התובעת עבדה 3 שנים בנתבעת. מדף התמליל היחיד שהוצג בפנינו עולה כי הצדדים לא שמעו זה את זו; מעבר לכך – תשובתו של קובי: "נו?" – אף היא אין בה, ולוּ על פניו, כדי הודאה. יתר על כן – המילה "נו" תומללה עם סימן שאלה לאחריה – מה שודאי אין למצוא בו, כטענת התובעת, הודאה.
32. בחקירתה אומתה התובעת עם העובדה כי קובי אמר לה לבוא להפגש עם סיגלית מהנהלת החשבונות, ואף הופנתה לעמ' 2 לתמליל (עמ' 9 שורות 26 – 27). בשלב זה התברר כי לא הוגש לביה"ד מלוא התמליל. על אף התחייבותה במעמד הדיון, התובעת לא הציגה את מלוא התמליל לביה"ד עד היום, וכל שהוצג הוא עמוד אחד מתוך ארבעה (עמ' 9 שורות 30 – 32).
33. התובעת הגישה לביה"ד תצהירו של עובד אשר טען כי עבד עמה ממרץ 2013, אך משלא הגיע להעיד בפנינו תצהירו הוצא מהתיק.
34. לבקשת התובעת, ולהוכחת תקופת העבודה, ניתן ביום 30.03.17 צו איכון וצו פירוט שיחות לטלפון בינה לבין קובי. התובעת לא הגישה לביה"ד את המידע שהתקבל מחברת הטלפון הסלולרית.
אין לנו אלא להניח איפוא, כי עסקינן בראייה המפריכה טענותיה (שאחרת, ודאי היתה מגישה את הדו"ח, להוכחת טענותיה).
35. לעניין מועד סיום ההעסקה, הנתבעת הציגה בפנינו כרטיס נוכחות בעבודה ובו צויין כי התובעת עבדה עד ליום 05.05.16.
בחקירתה, התובעת העידה כי: "הוא אמר לי, זה היה ביום חמישי, שהויזה שלי לא תקינה ואמר לי ממחר לא להגיע לעבודה" (עמ' 5 שורות 28 – 29).
36. מעבר לכך שלא הוכיחה טענתה, הרי מדו"ח הנוכחות שהוצג בפנינו (משהעידה התובעת כי קובי אמר לה ביום חמישי לא להגיע למחרת), עולה ברורות כי התובעת סיימה עבודתה ביום 05.05.16 (יום חמישי בשבוע). כן עולה כי סיום העבודה לא היה ביום 15.05.16 (יום ראשון בשבוע), שכן, אין בפנינו כל ראייה לעבודתה מ- 06.05.16 ואילך.
37. משהתובעת לא הוכיחה את תקופת ההעסקה הנטענת על ידה, אנו קובעים וכך שוכנענו כי התובעת עבדה בנתבעת בחודש מרץ 2013 ולאחר מכן, מיום 26.01.14 ועד ליום 05.05.16 (קרי: לענייננו, תקופת עבודה של 27 חודש ו-10 יום סה"כ).