שימוע, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים
65. לטענת התובעת, פוטרה מעבודתה ע"י קובי בטענה כי אשרת השהיה שלה לא תקינה. בתגובה מסרה לו התובעת כי אשרת השהיה שלה רגילה לחלוטין, קובי סירב לשמוע את דבריה ומסר לה כי לא תגיע למחרת לעבודה.
לתובעת לא נערך שימוע כדין, וברכיב זה היא עתרה לסך של 1,500 ₪.
כמו כן, עתרה לתשלום סך של 7,290 ₪ (30 ימיםX 27 ₪ X 9 שעות), בגין תמורת הודעה מוקדמת ולסך של 16,740 ₪ לפיצויי פיטורים (186 שעותX 27 ₪ X 40/12 ותק בשנים) בתוספת פיצויי הלנת פיטורים.
66. לטענת הנתבעת, התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.
כמו כן, התובעת זומנה לשימוע לסיום העסקתה משיקולים מערכתיים של הנתבעת. קובי ביקש כי התובעת תגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת אולם היא נעלמה ולא השיבה לפניותיו. התנהלותה זו מהווה התפטרות ולא פיטורים, על כן יש לחייבה בתשלום חלף הודעה מוקדמת ובגין אי מתן מכתב התפטרות ובסך כולל של 10,044 ₪.
לחילופין, ככל שייקבע כי פוטרה, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 11,299 ₪ (27/12 חודשיםX 27 ₪ X 186 שעות חודשיות).
67. מטענות הנתבעת עולה כי פיטרה את התובעת. אומנם התובעת נעדרה בתקופת ההודעה המוקדמת ואף שהתבקשה לשוב לעבודה ולהפגש עם הנה"ח ע"מ להסדיר את סיום עבודתה בנתבעת, אך עובדה זו אינה מעידה כי התובעת התפטרה מעבודתה.
לביה"ד הוגש תמליל הקלטה של עמוד 1 בלבד, כאשר התובעת מודה כי בשל שגגה שנפלה לא הוגש מלוא התמלול. לכאורה, מעמ' 2 לתמליל(כנטען בשאלה) עולה כי קובי ביקש ממנה לבוא להפגש עם סיגלית (עמ' 9 שורות 26- 27). משלא הוגש מלוא התמלול לביה"ד, נותנים אנו אמון לגרסת הנתבעת כי התובעת "נעלמה" ולא השיבה לפניותיו של קובי, כשזה ביקש ממנה לבוא להסדיר את עניין הפיטורין מול הנה"ח.
68. אין חולק בין הצדדים כי היה בכוונת הנתבעת לפטר את התובעת. לא הוכח כי התובעת הגיעה לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת ובהתאם, רואים אותה כמי שוויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת בעת פיטוריה.
על כן, נדחית התביעה ברכיב ההודעה המוקדמת. מנגד, לא הוכיחה הנתבעת היכן פנתה וביקשה מהתובעת לשוב לעבודתה בתקופת ההודעה. לפיכך, נדחית גם טענת הקיזוז.
69. לעניין השימוע, נזכיר כי אין "טקס" חד משמעי שיוכתר כ"שימוע", אלא תוכן ההליך, אשר ביסודו אותה הידברות בין המעסיק לעובד, במסגרתה יציג המעסיק בפני עובדו את הסיבות שביסוד כוונת הפיטורים וייתן לעובד הזדמנות הוגנת להתגונן ולנסות לשכנע [ראה לעניין זה ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל , לח (2003) 448].
במקרה דנא, שוכנענו כי קובי ערך לתובעת שימוע לפני פיטורים. כמו כן וכפי שפורט בהרחבה לעיל, שוכנענו כי התובעת לא שבה לעבודתה לאחר שקובי הודיע לה כי תפוטר. מנגד, אין חולק כי התובעת לא זומנה במכתב בו פורטו סיבות השימוע, אין בפנינו ראייה כי ניתן לה זמן סביר להתכונן, או להתמודד עם טענות הנתבעת (ואף לא, מה השיבה ל"טענות" כאמור).
בנסיבות אלה, מצאנו לקבל תביעתה ברכיב זה בסך 1,500 ₪.
70. כאמור, שוכנענו כי התובעת פוטרה מעבודתה. משקבענו כי התובעת עבדה בחודש מרץ 2013, ולאחר מכן מיום 26.01.14 ועד ליום 05.05.16, הרי שבהתאם לסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ל"רציפות בעבודה". על כן, תקופת העבודה של התובעת הינה 27 חודשים ו- 10 ימים.
71. סעיף 17 א (א) לחוק הגנת השכר קובע כי:
"הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים".
72. התובעת סיימה עבודתה ביום 05.05.16, התביעה הוגשה ביום 28.10.16. משלא חלפה שנה, הרי שהתביעה להלנת השכר טרם התיישנה.
73. שוכנענו כי הייתה מחלוקת כנה ואמתית בין הצדדים בדבר עצם תשלום פיצויי הפיטורים, גובה הפיצויים, תקופת העבודה בכלל ומועד סיום יחסי העבודה בפרט. כמו כן, שוכנענו כי התובעת לא ענתה לפניותיו של קובי לבוא ולהסדיר את סיום עבודתה עם הנה"ח.
74. לאחר ששקלנו כל אלה– קובעים אנו כי אין התובעת זכאית לפצויי הלנה ולמצער, בנסיבות מצאנו כי ראוי להעמיד את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הפרשי הצמדה וריבית בלבד.
75. קבענו לעיל כי בתלושי השכר מצויה הפרשת מעסיק בשיעור 12%; ממוצג ב' אין לדעת מה הופרש (ומתי) ולאיזה רכיב – מורים אנו כי הנתבעת תשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים כמפורט להלן:
הנתבעת תמציא אישור חברת כלל להפקדות לפיצויי פיטורים שביצעה (בנפרד מההפרשות לפנסיה) ותשלים היתרה לפיצויי פיטורים עד לסך של 11,299.50 ₪ בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.06.16 ועד התשלום המלא בפועל.