הבראה
54. התובעת עתרה לסך של 4,536 ₪ (12X378 ₪ ליום) ברכיב זה ; בתצהירה תיקנה את תחשיבה, ולאחר הפחתה בסך של 3,230 ₪ ששולם לה, עתרה לסך של 1,306 ₪.
55. לטענת הנתבעת, בתלושי השכר לחודשים 07-09/15 וב- 05/16 שולמו לתובעת 4,250 ₪ (12.5 ימי הבראהX 340 ₪ לכל יום).
56. החל מיום 01.07.14, יום הבראה עומד על 378 ₪ במגזר הפרטי. משהתובעת השלימה את שנת עבודתה הראשונה ביום 26.01.15, הרי שהיא זכאית לתשלום של 378 ₪ ליום הבראה.
57. התובעת עבדה מיום 26.01.14 עד 05.05.16 (שנתיים ו- 3 חודשים), על כן זכאית ל- 12.5 ימי הבראה [5 ימים שנה ראשונה, 6 ימים שנה שנייה, יום וחצי שנה שלישית (3 חודשים/12 X 6)].
58. אשר על כן, הזכאות לדמי הבראה לתקופה של שנתיים אחרונות עומדת ע"ס 4,725 ₪ (12X378 ₪).
בהתאם, על הנתבעת לשלם לתובעת היתרה בסך של 475 ₪ בצירוף ה"ה וריבית מיום 01.06.16 ועד התשלום בפועל.
אי מסירת הודעה בדבר תנאי העבודה, אי מסירת תלושי שכר כדין
59. לטענת התובעת, לאורך כל תקופת עבודתה, לא נמסרה לה הודעה בדבר תנאי עבודה בשפה המובנת לה, וזאת בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") ובניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991. כמו כן, בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, לא נמסרו לתובעת תלושי שכר, ולאחר מכן נמסרו לה תלושי שכר מפוברקים.
התובעת עתרה ברכיב זה לסך של 1,500 ₪.
60. לטענת הנתבעים, לתובעת נמסרו תנאי העבודה. כמו כן, הייתה שואלת שאלות מעת לעת על תנאי עבודתה, כשקובי היה נותן לה מענה עליהם. במהלך כל תקופת העבודה, נמסרו לה מדי חודש בחודשו תלושי שכר ערוכים כדין (סעיף 11 לתצהיר קובי).
61. קובי העיד בחקירתו כי העביר לה מסמך תנאי עבודה, והסביר לה באופן מילולי מה שעות עבודה, תנאי שכר ועוד (עמ' 17 שורות 1 – 7).
בחקירתה, התובעת נשאלה: "האם נכון שכשהתחלת לעבוד קובי הסביר לך מה עושים בעבודה, מה המשכורת, שלא עובדים בסוכות ובפסח?" וענתה: "כן, הסביר לי הכל" (עמ' 11 שורות 6 – 8;ההדגשה הוספה).
62. מתן הסבר בע"פ על תנאי עבודה ושכר, אינו עונה לדרישת החוק.
לביה"ד לא הוגש הסכם עבודה ו/או הודעה על תנאי עבודה, כמתחייב מסעיפים 1 ו- 2 לחוק הודעה לעובד, לפיה על המעסיק למסור הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד.
63. בחקירתו העיד קובי בפנינו כי: "לי יש פירוט העסקה לעובד. איך אני יכול להציג לך משהו שהעברתי לה ביד". כאמור, לא הוכח בפנינו כי לתובעת נמסרה הודעה בכתב בדבר פירוט תנאי העסקה, ואף לא הוגש העתק מתנאי ההעסקה שנמסרו לתובעת, או "למצער" דוגמה להודעה בדבר תנאי העסקה שהנתבעת "נוהגת" למסור לעובדיה.
יחד עם זאת, לא שוכנענו כי הנתבעת לא מסרה לתובעת "ביודעין" הודעה על תנאי עבודה, כדרישת סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד; נזכיר כי התובעת ידעה על תנאי עבודתה בנתבעת.
בסעיף 5 לתצהירו, ציין קובי כי בחודשים 7-9/14 הוצאו תלושי שכר על שם עובד אחר ועם היוודע הטעות היא תוקנה. תלושים נטענים אלה לא הומצאו לביה"ד וספק אם הועברו לתובעת. עוד נציין כי מתלושי השכר שהציגה התובעת כי ב"סכומים מצטברים" בין תלוש 06.14 לתלוש 10.14 – עולה כי בחודשים החסרים, לא קיבלה כל תשלום. יצויין כי התלושים שהגישה התובעת נושאים מועד הדפסתם בעת הרלבנטית (בזמן אמת). בפועל, אין בפנינו נתוני עובדה ממי מהצדדים, ובכלל כך תלושי שכר ע"ש עובדת אחרת ו/או תלושים מתוקנים ע"ש התובעת ו/או דיווח מתקן לאחר תום השנה.
64. לאור כל האמור, מצאנו לפסוק מכח סעיף 26 א לחוק הגנת השכר פיצוי בסך 1,500 ₪ ברכיב זה.