41. התנהלות הצדדים לאחר הגילוי –
א. אין מחלוקת כי לאחר שנודע לנתבעת על כך שהתובעת החלה לעבוד בחוגלה היא הסיקה שיחסי העבודה הסתיימו ביום 25/01/15, ובהתאם מר יהודאי הורה למחלקת השכר שלא לשלם לתובעת דבר בגין יתרת ההודעה המוקדמת לתקופה שמיום 26/01/15 ואילך. כמו-כן, כנגד הסכומים שהייתה הנתבעת חייבת לתובעת כגמר חשבון, קיזזה הנתבעת במסגרת תלוש פברואר 2015, סכום יחסי בעד התקופה 26/01/15 ועד תום ינואר 2015.
ב. מעדות מר יהודאי ניכר היה כי הוא התקשה לזכור האם לאחר הגילוי, פנה נציג כלשהו של הנתבעת לתובעת. הוא ציין כי הוא עצמו לא פנה, אך הניח כי יצרו עם התובעת קשר: "...אחרת איך כל העסק הזה נוצר אחרת זה לא היה מגיע לשולחני.".
ג. מגרסת התובעת עולה כי בעקבות הגילוי אכן שוחחה עם מר יהודאי. לטענתה, היא ניגשה אליו, והוא הביע בפניה כעס על כך שלא דיווחה על תחילת עבודתה בחוגלה, ואמר לה שלא ניתן לשלם לה גם שכר וגם הודעה מוקדמת "מאותו כיס". מעבר לכך התובעת לא פירטה דבר לגבי שיחה זו ונסיבותיה.
ד. אין מחלוקת, כי החל מ-12/03/15 החלה חלופת הודעות דוא"ל בין הצדדים, שאת עיקריה נביא להלן.
ה. בתאריך 12/03/15 פנתה התובעת אל מר יהודאי ומר קוניא, באמצעות הודעת דוא"ל, ובה ציינה כך:
"גדי/שלמה שלום,
בתלוש השכר האחרון לא קיבלתי את ההודעה המוקדמת בהתאם לסעיף 17 ב' לחוזה העבודה (לאחר שגדי אישר לוותר על עבודתי בתק' ההודעה המוקדמת). אני מאוד מעריכה את נייר חדרה והאנשים שעבדו איתי ומבקשת לסיים את עבודתי בצורה טובה וחברית..."
ו. בתאריך 29/03/15 השיב מר יהודאי לתובעת כהאי לישנא:
"שלום ענבל.
האישור שניתן לך מגדי היה לצורך הודעה מוקדמת וחיפוש עבודה.
לא הייתה כוונה שתעבדי במקום אחר ותקבלי שכר משני המקומות.
בחוזה העסקתך כתוב במפורש שבמידה ואת רוצה לעבוד במקום נוסף את צריכה לקבל אישור מראש.
כמו כן, היה מצופה ממך שתודיעי למנהלך על תחילת עבודתך במקום החדש במיוחד שהוא זה שסייע לך בקבלתה.
בנוסף, חברת חוגלה שבה את מועסקת היא חלק מהקבוצה.
יחד עם זאת, אנו נשקול שוב את בקשתך וניתן לך תשובה בהקדם האפשרי."
נעיר, כי איננו שותפים לעמדת התובעת (סעיף 21 לסיכומיה) לפיה מתשובה זו ניתן להבין כי השיקול היחיד שעמד בפני הנתבעת היה "כאבו" של מר יהודאי על כך שהתובעת תקבל כפל שכר. גישה זו אינה המסקנה האפשרית היחידה, והוכח לפנינו אחרת.
ז. בסעיף 24 לתצהיר התובעת, מייד לאחר שמוצגת תשובתו הנ"ל של מר יהודאי מיום 29/03/15 - מוצגות שלוש פניות של התובעת אליו (מן התאריכים 29/04/15, 05/05/15, ו-17/05/15), בגדרן היא ביקשה את תשובתו, ולאחריהן מוצגת תשובת מר יהודאי לתובעת מיום 17/05/15, במסגרתה הוא ציין, בין היתר, כי יודיע לה "על התשובה", "כפי שכתבתי לך גם בעבר.".
התמונה המצטיירת מהצגה זו בתצהיר התובעת היא שמאז 29/03/15 ועד 17/05/15, נותרה התובעת ללא כל מענה. תמונה זו אינה מדויקת, ומתצהיר מר יהודאי מסתבר כי היו פניות נוספות מצד התובעת מן התאריכים 16/04/15 ו-20/04/15, אשר נענו על ידי מר יהודאי בתאריכים 19/04/15 ו-20/04/15 – בהתאמה. מעיון בהן עולה כי מר יהודאי ציין שישיב לתובעת בהקדם, ואף שאל אותה שאלות לצורך גיבוש החלטת הנתבעת.
ח. אף על פי כן, אי דיוק זה מצד התובעת, אינו גורע מן הקושי בהתנהלות הנתבעת ביחס לפניות התובעת מחודש מארס 2015 ואילך – כפי שנפרט בחלק האחרון של פסק הדין במסגרת הדיון בהוצאות המשפט.
ט. בתאריך 18/05/15 שבה התובעת ופנתה למר יהודאי, ושם ציינה כי סיימה את עבודתה בינואר, מאז חלפו כ-4 חודשים, והיא מבקשת לדעת "היכן היא עומדת".
י. נראה כי פנייה זו של התובעת לא נענתה. מר יהודאי נחקר על כך, והשיב כי התובעת "שלחה" את נציג ועד העובדים, ו"ההמשך הפך להיות בדיבורים". בהקשר זה הוא ציין בתצהירו כי נציג ועד העובדים, מר אדי חננוב, ביקש ממנו שהתובעת תקבל, "בנוסף לסכום אשר שולם לה", שכר של חודש אחד נוסף. לטענתו, הנתבעת הסכימה (לפנים משורת הדין) לבקשת מר חננוב, "נוכח מעמדו כיו"ר ועד העובדים וכדי למנוע כל מחלוקת משפטית בעתיד אשר כרוכה גם בעלויות לחברה.". מר יהודאי הוסיף, כי התובעת התבקשה לסור למשרדו על מנת להסדיר את העניין, אך לא הגיעה. התובעת אישרה את עיקרי הדברים, אך ציינה כי כאשר שאלה את מר יהודאי מדוע לא תקבל את "מלוא התשלום", אמר לה כי עליה לקבל את ההצעה ולחתום שהיא מוותרת על כל דרישה, אחרת שתתבע. מכל מקום, ניסיון הצדדים להגיע לפתרון מוסכם בתיווך הוועד – לא צלח.